קומיקס
איור
להציל ולהינצל / עומר מזרחי
רשימת ביקורת על ספרו של יניב שמעוני, "אח מפח"
העיניים העגולות והגרוטאות שנראות כמעט כמו אוזני ארנב הופכות אותו לדמות חביבה, מעין חיית מחמד, והאיורים המבריקים של מחוות גוף – כמו ישיבה משוכלת רגליים של ילד, או התגנבות סטייל סקובי-דו באישון לילה – משקפים לנו את האופי האמיתי של האח מפח, ללא מילים כלל.
איור
ככה זה נראה בקומיקס - ראיון עם רינת פרימו ועדי אלקין
על תהליך יצירת הקומיקס "זלמן" ומעמדו של הקומיקס כמדיום ספרותי
התפיסה שספר עם הרבה איורים ומעט מילים הוא ג'אנק, היא מכעיסה ומגוחכת, ולצערי הרב נפוצה גם בקרב הרבה הורים ישראלים. איכות יצירה לא נמדדת על פי מספר המילים. יש ספרים מבריקים בני חמישים עמודים, וזבל מוחלט עב כרס.
ספרות
סיפור על שני חברים / דב אלפון
בלעדי - אחרית הדבר שכתב דב אלפון על יוצרי "ניקולא הקטן", והפרק הראשון מתוך הספר השלישי בסדרה, "ההפסקה הגדולה של ניקולא הקטן"
הסיפורים נכתבו לאט, תוך הקפדה על כל מילה, על כל ניואנס, על כל פרט. כמו יצירות מופת רבות אחרות, ההצלחה לא היתה מיידית. הוצאת "דנואל" שקלה להפסיק את הפצתו, והעורך הראשי היה צריך לאיים בהתפטרות כדי ש"ניקולא הקטן" לא יועלם מהקטלוג. הוא ניצל, כיאה לגיבור מיתולוגי, בדרך נס.
איור
שמרנות מתקדמת / מור פוגלמן-דבורקין
האם הגרסה העכשווית ל"נשים קטנות" מוסיפה נדבך ליצירה המקורית, או שמא דווקא חוטאת בשמרנות?
בגרסה העכשווית: הייצוג של ג'ו כלסבית מאשרר תפיסה תרבותית שכבר אבד עליה הכלח, לפיה אם את דעתנית, אקטיביסטית ומרוכזת ביצירה ובפוליטיקה ולא בבנים - את בהכרח לסבית.
ספרות
החוויה הישראלית של סופרמן / מיכל פז-קלפ
על דמותו של סופרמן, גיבור העל הראשון, ועל הקשר הישראלי
השנה, באופן סמלי, חלים יום הולדתו השמונים של סופרמן ויום הולדתה השבעים של ישראל בהפרש של יום. נדמה שיותר מתמיד, אחרי עשורים רבים של קיום משותף, מלוות את השניים אותן שאלות
ספרות
ללכת אחרי החלום - ראיון עם ליאת רוטנר וארז צדוק
ראיון עם יוצרי הקומיקס "מיקו בל - נער השיקויים"
מבחינתי, הדבר הכי חשוב היה לוודא שהקומיקס יהיה מאוד נעים ומזמין לעין, כלומר שהעמודים לא יהיו עמוסים מדי בטקסט. אני חושב שאחד היתרונות של הקומיקס על פני ספרי פרוזה, הוא האיזון בין הספרות הכתובה למאוירת. יש המון ספרי קומיקס טובים שבהם יש עמודים שמרוב טקסט בקושי נשאר מקום לאיור.
