תיאטרון

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? במה ומסך

למה אנחנו אוהבים לשנוא את הפסטיגל? / דבר העורכים

על כמה סוגיות שמעורר הפסטיגל, לכבוד חג החנוכה המתקרב

כאשר אנו המבוגרים מסתכלים על תרבות הילדים, לא פעם איננו מצליחים לשים בצד את הפן הנוסטלגי ואת החוויה הפרטית שלנו, הנטועה בזמן ומקום קונקרטיים. האם יכול להיות שהטרוניה כלפי הפסטיגל במתכונת של השנים האחרונות – כמופע גרנדיוזי שבו מופיעים הכוכבים הגדולים ביותר – נובעת מתחושת אובדן התמימות הכללית המאפיינת את הגישה המודרנית?

הים שבכיס הים שבכיס במה ומסך

הים שבכיס / רוני ברודצקי

ביקורת על העיבוד התיאטרלי ל"דודי שמחה", וכמה מחשבות על התיאטרון בעידן האייפון

לפני כמה ימים מישהו הראה לי אפליקציה מיוחדת באייפון שלו. על המסך המרכזי חוף ים וכל כמה שניות, לקצבה של רוח וירטואלית, אדוות גלים נושקת לחוף. בתזוזת אצבע קלה מגיעים למים ועם כל מגע אצבע שלי, מתפרשות אדוות ים בזו אחר זו.

הצגה שולטטתתת11!!!! הצגה שולטטתתת11!!!! במה ומסך

הצגה שולטטתתת11!!!! / תמר הוכשטטר

הערות בעקבות פסטיבל הצגות לילדים בחיפה

התיאטרון נמצא במשבר שמתחדד אף יותר בתחום התיאטרון לילדים. שאלות ששואלים עצמם יוצרי תיאטרון מקבלות תוקף משמעות אל מול דור שנולד לתוך מהפכת התקשורת. לתיאטרון אין סיכוי בתחרות במגרש הריאליסטי והיום-יומי, הטלויזיה עושה זאת טוב יותר.

תיאטרון לכל איש תיאטרון לכל איש במה ומסך

תיאטרון לכל איש / רוני ברודצקי

על העיקר והטפל בתאטרון לילדים

כשלמדתי את לימודי התיאטרון החליטו בהנהלה לצ'פר אותנו, ולהוסיף לנו קורס ב"תיאטרון לילדים". הקורס התנהל בימי חמישי בשעה 9:00 בבוקר, או במושגי סטודנטים- תשע לפנות בוקר, שעת אפס. לאט לאט, והאמת שהיא שמהר מהר נשרו הסטודנטים מהקורס עד שהייתי היחידה שמגיעה, רעננה (כמעט) לגמרי.

הזמנה לוויכוח הזמנה לוויכוח במה ומסך

הזמנה לוויכוח / עידן זילברשטין

תמונת מצב בעייתית של מוסיקה בהצגות לילדים

התבקשתי לכתוב על מוסיקה לילדים, מוסיקה בהצגות לילדים ובכלל. כמוסיקאי שמלחין להצגות לילדים, יש לי על מה לכתוב. על במאים שרואים במוסיקה כליווי למעברים, מוסיקה לחילופי תפאורה בלבד. אגב כך, הם מחמיצים את הפוטנציאל האדיר של המוסיקה כשחקן, כנשמה בלתי אמצעית.

תאטרון, טיול ושיר תאטרון, טיול ושיר במה ומסך

תאטרון, טיול ושיר / סתיו פלטי-נגב

ביקורת על ההצגה "איפה גברת גבאי?" בתאטרון הקרון

ההצגה איפה גברת גבאי? מיוחדת מעצם מיקומה. זו אינה הצגה המוצגת באולם, בו נוכל לשבת בחושך, (לפעמים לנמנם) ולחוות סיפור המוצג לפנינו. איפה גברת גבאי היא הצגה הדורשת את השתתפותנו המלאה כצופים. אין נמנומים ואין זיופים. כאן מדברים, מביטים בעיניים, נשאלים ומצופים גם לענות.

לרשימות נוספות
לשחק ילד בתאטרון לילדים לשחק ילד בתאטרון לילדים במה ומסך

לשחק ילד בתאטרון לילדים / סתיו פלטי-נגב

ביקורת על ההצגה "סיפור לילה" בתאטרון הילדים שליד תאטרון החאן

ההצגה "סיפור לילה" שבוימה ונכתבה על ידי חנוך רעים, עוקבת אחר לילה אחד בחיי שני אחים צעירים, יתומים מאם, הישנים בבית ילדים בקיבוץ. רוני, האח הצעיר, מתעורר בלילה ולא מצליח להירדם.

קסמו של החפץ על במת התיאטרון קסמו של החפץ על במת התיאטרון במה ומסך

קסמו של החפץ על במת התיאטרון / מרית בן -ישראל

מסע אישי אחר דמותה של מוכרת הגפרורים הקטנה בהפקת תיאטרון חפצים

"מוכרת הגפרורים הקטנה" היה אחד הסיפורים האהובים עלי בילדותי. כשגדלתי הוא הפך להצגה הראשונה שלי למבוגרים. זה היה קצת אחרי מותה של סבתי האהובה ציפורה נאמן. המופע שהתרחש סביב שולחן גדול מכוסה במפה צחורה, היה מעין טקס שערכתי לזכרה.

תבנית בצורת לב תבנית בצורת לב במה ומסך

תבנית בצורת לב / טלי כוכבי

על השבלוניות בהצגות לילדים בארץ

אחרי לא מעט הצגות ילדים שראיתי, קשה לי להשתחרר מהתחושה שחלק נכבד מהיוצרים לילדים ניגשים לארון המטבח המטאפורי שלהם ומוצאים בו תמיד רק תבנית אחת: תבנית בצורת לב.