אומנות

לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') במה ומסך

לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') / יותם גדרון

על יצירות אמנות המציגות הרגלי קריאה של ועם ילדים לאחר התפתחות ספרות הילדים במאה ה-18

אם הדימויים הקאנוניים של ישוע ומריה הקוראים, כמו גם זה של קופידון, היו מוכרים עוד בימי הביניים ובתקופה הביזנטית, דימויים חילוניים של ילדים קוראים הופיעו רק יותר מאוחר, ואלה יכולים ללמד אותנו לא מעט על הרגלי הקריאה של ילדים בעבר. במאות ה-18-19, החלו לעסוק באופן יותר מובהק בחינוכם של ילדים, וגם ספרות הילדים המודרנית שאנו מכירים כיום התבססה לקראת מחצית המאה ה-18, באנגליה. בהתאמה, דימויים של ילדים קוראים הפכו מקובלים יותר בהקשר חילוני (גם אם עדיין הושפעו מהדימויים הדתיים הקאנוניים), בפורטרטים משפחתיים ותיאורים של חיי היום יום.

לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') במה ומסך

לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') / יותם גדרון

על דימויים מתולדות האמנות המספקים ראיות על אודות הרגלי הקריאה שהיו נהוגים בעבר, ומלמדים מה ייצגו ילדים קוראים

האם ילדים קוראים מבטאים קדושה ומעורבות אלוהית, או דווקא דאגה הורית? האם הם צאצאים צייתנים וממושמעים, או פורעי סדר שצריך לאלף ולמסד באמצעות חינוך והנחלת ערכים? האם הקריאה היא טקס מעבר לבגרות וביטוי למשמעת או דווקא אפשרות למתן דרור לדמיון ולמחשבה? מה מלמדת קריאת ילדים על עתידם? ומה מלמדים ילדים קוראים על הוריהם? ייצוגים של ילדים קוראים בדימויים מתולדות האמנות מספקים ראיות על אודות הרגלי הקריאה שהיו נהוגים בעבר, אך מעבר לכך, הם מלמדים מה ייצגו ילדים קוראים וכיצד נתפסה קריאתם של ילדים בעיני החברה.

איך לא להתגונן מפני גינון איך לא להתגונן מפני גינון במה ומסך

איך לא להתגונן מפני גינון / רוני כספי

כל מה שצריך לדעת על גינון, למבוגרים, ילדים וזחלים רעבים

מחקרים מראים שלא רצוי לו לאדם, מבוגר או ילד, לבלות את כל זמנו מול האינטרנט. כדאי, גורסים המומחים, לפתוח את החלון לפעמים, לראות מה מזג האויר בחוץ, אולי אפילו לפסוע כמה צעדים, למתוח את הזרועות, לזוז ולנהל שיחה עם בני משפחה וחברים שאינם מפוקסלים. הטור היום הוא המלצה על העיסוק לא-אינטרנטי החביב עלי, שיגרום לכם לעשות את כל אלה ועוד

למאטיס יש את האנימציה בבטן למאטיס יש את האנימציה בבטן במה ומסך

למאטיס יש את האנימציה בבטן / יותם גדרון

על התערוכה "שפת ילדים" המוצגת במוזיאון הרצליה

תערוכת הקולנוע הניסיוני "שפת ילדים" המוצגת כעת במוזיאון הרצליה עוסקת בילדות ובעולמם הפנימי של ילדים, אך היא איננה תערוכה שנוצרה בהכרח בעבור ילדים או בעבור מבוגרים. הבחירה ליצור תערוכה אשר מצד אחד איננה מיועדת בהכרח לילדים ולא מוצגת באגף נפרד במוזיאון, ומצד שני עוסקת בנושא הקרוב לליבם של ילדים, היא בחירה שיש בה כדי לערער על התפיסה לפיה אמנות לילדים שונה מהותית מאמנות למבוגרים.

מגומגם, עקום וגאוני מגומגם, עקום וגאוני במה ומסך

מגומגם, עקום וגאוני / תמר הוכשטטר

על ילדים כאמנים, אמנים כילדים ועל התופעה של יצירה משותפת באמת בין ילדים ומבוגרים

"למעשה, כל ילד הוא במידת מה גאון, וכל גאון הוא במידת מה ילד. הקשר שבין השניים מתגלה בעיקרו בתמימות ובחריפות הנשגבה, שהן המאפיין היסודי של גאונים אמיתיים. לפיכך, כל גאון הוא ילד גדול, הואיל והוא מתבונן בעולם כאל משהו זר ומוזר, כאל דרמה, ולפיכך הריהו מביט בעניין אובייקטיבי לחלוטין. בהתאם, ממש בדומה לילד, אין הוא ניחן ברצינות ובכובד של האדם הרגיל..."

בין העולם הפיזי לעולם האמתי בין העולם הפיזי לעולם האמתי במה ומסך

בין העולם הפיזי לעולם האמתי / תמר הוכשטטר

סיכום הרצאות נבחרות מיום-העיון Just Kidding שנערך בבצלאל על עיצוב לילדים, ב-6.5.13 חלק ב'

יום העיון נגע באספקטים שונים של יחסי ילדים-הורים-וטכנולוגיה, בין אם זו טכנולוגיה הבאה בצורת ממשקי מגע ממכרים, טלוויזיה או צעצועים. אחת הנקודות הבוערות בטיב היחסים הללו היא פער הדורות ההולך וגדל הנוצר עקב ההתפחות הטכנולוגים המהירה המאפשרת לילדים בני יומם להתמצא ב"צעקה האחרונה" בעולם הממשקים לפני שהוריהם מצליחים או רוצים להסתגל אליה. המעצבים, במידה לא מבוטלת, הם המתווכים העומדים בין הדורות וצריכים לא פעם "לבחור צד".

לרשימות נוספות
גלגלי-עזר מעץ מלא גלגלי-עזר מעץ מלא במה ומסך

גלגלי-עזר מעץ מלא / תמר הוכשטטר

סיכום הרצאות נבחרות מיום-העיון Just Kidding שנערך בבצלאל על עיצוב לילדים, ב-6.5.13. חלק א'

במידה מסוימת היה משהו מפוזר בבחירה שלא לאגד את ההרצאות תחת מושבים נושאיים. ויחד עם זאת, ככל שהתקדם היום, נדמה היה שהראייה הרחבה הזו מאפשרת להעלות תובנות שנוגעות לקהל היעד יותר מאשר למדיום כזה או אחר. ברשימה הבאה אנסה לסכם את תוכני כמה מההרצאות כמות שהן, ואולי להעיר פה ושם הערה כוללת יותר על אופי הדיון ותובנות רוחביות שעלו. להלן החלק הראשון בסיקור יום העיון:

שורום זורום קישורים שורום זורום קישורים במה ומסך

שורום זורום קישורים / רוני כספי

בעקבות ניקיון האביב וניקיון האוזניים.. מסע מקוון.

העדר הענין של ילדים בהגיינה בסיסית אינו ענין חדש. כבר ב- 1844 יצר הרופא גרמני היינריך הופמן, את שטרובלפטר, הילד שמסרב להסתפר או לגזוז את ציפורניו. פטר היה אחד מתוך שורת דמויות של ילדים פרועים ורעי-התנהגות שצייר הופמן בספרון שהכין לבנו קרל כמתנה לחג המולד. במהרה הוא הודפס וזכה להצלחה עצומה במולדתו, ועם השנים בעולם כולו.

אי שם, ממש לא רחוק - רשימה מצולמת אי שם, ממש לא רחוק - רשימה מצולמת במה ומסך

אי שם, ממש לא רחוק - רשימה מצולמת / יותם גדרון

על פרויקט של בית יתומים ומרכז חינוכי בכפר בדרום אתיופיה

העיסוק בעולמם התרבותי של ילדים נובע, בין השאר, מההכרה כי חשיפה לספרות וליצירה יש חשיבות גדולה בהתפתחותם וכי היא מהווה זכות בסיסית של כל ילדה וילד. כמו בנושאים אחרים הקשורים בזכויות האדם, גם זכות הילד למשחק ויצירה ולהשתתפות בחיים תרבותיים ואמנותיים, רחוקה מלהיות נחלתם של כלל ילדי העולם. זאת, כמובן, אף על פי שזכויות הילד בכלל, והזכות הזו בפרט, מוכרות כולן על ידי מרבית מדינות העולם, אשר חתמו על האמנה בדבר זכויות הילד ב-20 לנובמבר 1989 (הזכות למשחק, יצירה ותרבות מופיע בסעיף 31 לאמנה).

למצוא תרופה לאיידס ולהרוג חייזר עתיק יומין למצוא תרופה לאיידס ולהרוג חייזר עתיק יומין במה ומסך

למצוא תרופה לאיידס ולהרוג חייזר עתיק יומין / יותם נוי

האם "גיימרים" - ילדים ומבוגרים שמשחקים במשחקי מחשב - יכולים לפתור את בעיות העולם?

כבר שנתיים בכל פעם שמישהו אומר לי "המשחקים האלה הורסים לילדים שלי את המוח" או משהו ברוח זו, אני מבקש את כתובת הדואר האלקטרוני שלו ושולח אליו קישור להרצאה של ג'ין מק'גוניגל. הטענה המרכזית של מק'גוניגל היא שאם יותר אנשים ישחקו יותר זמן, ניתן יהיה לפתור בעיות בעולם האמיתי. איך?

"א' - ב' - גע – דע", אחת התערוכות אם לא ה' "א' - ב' - גע – דע", אחת התערוכות אם לא ה' במה ומסך

"א' - ב' - גע – דע", אחת התערוכות אם לא ה' / מעיין לירון

על מה מותאם ולא מותאם למשפחות היוצאות לפעילות תרבותית בישראל, דרך סקירת תערוכת הילדים בבית התפוצות

מיצגים ומופעים שניתן להגדירם כ"מותאמים לילדים", מאופיינים בישראל בדרך כלל בהרבה רעש, המולה והמוני אנשים (ולא, אלו לא הילדים האחראים הבלעדיים על הרעש, לרוב ישנה מוזיקה רועשת, הורים צועקים וכו'). גם המונח "מותאם למשפחה" אינו קיים בתרבות שלנו, שכן פעילויות רבות המוצעות לילדים הן כמעט בלתי נסבלות עבור ההורים, משום שאין התייחסות אמיתית למבוגר כקהל רלוונטי גם כן.