טלויזיה

צחוקים בשטעייטעל צחוקים בשטעייטעל במה ומסך

צחוקים בשטעייטעל / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "חלם בהלם"

בתוכנית עצמה כמובן אין מקום לדיון בשאלת גורלם של יהודי מזרח אירופה. ומן הסתם גם לא חיוני להכיר את כל הרקע כדי ליהנות: מטרתה של סדרה כזו היא בעיקר לעשות היכרות ראשונית, כדי שמעתה השם "חלם" או "העיירה" יעלה חיוך וימשוך לדעת עוד. כדי לעשות זאת, "חלם בהלם" חייבת להצחיק – אלא שהפואנטות של בדיחות יהודיות הן לא בדיוק חומר שגורם להישכב על הרצפה מצחוק. זה הומור יהודי מריר-מתוק, של חוסר ברירה, של נקמת החלשים, של אירוניה שמושא הבדיחה מבין רק כשמאוחר מדי. האם אפשר להעביר חוכמעס כאלה בתוכנית טלוויזיה חילונית ב-2015 ולצאת מגניבים? "חלם" עושה את זה לא רע.

חדר וחצי לכל המשפחה חדר וחצי לכל המשפחה במה ומסך

חדר וחצי לכל המשפחה / אביבית משמרי

מה יש בסרטונים של ניר וגלי שגם ילדים בני 7 וגם מבוגרים בני 40 אוהבים אותם וצופים בהם שוב ושוב?

אותי זה מצחיק. גם ילדיי צופים וצוחקים אתי, ואחר כך מחקים בחיוך את הדמויות והסיטואציות. שאלתי אותם אם יוכלו לומר לי מה מצחיק בסרטונים, והם לא הבינו מה הבעיה שלי. הגדול נהנה ממערכון הטוסטר ולא פירט; הקטן הסביר לי יפה את הפואנטה של המערכון "איפה המפתחות": "קודם הוא לא מוצא את המפתח, ועכשיו את השלט". הם גם מזהים תרבותית חלק גדול מהדמויות, למשל את הערס שדורש שילדו יקבל תמורה לכסף בפינת הליטוף, או את המוקדנית שלועסת מסטיק בטלפון. ובעצם למה שלא יבינו? ילד בן שש ודאי מסוגל לחייך למראהו של שולי הפראייר, שאפילו ג'וק יכול לעבוד עליו.

צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים במה ומסך

צ'רלי בראון פוסט מודרני על ספידים / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על הסדרה "קסם של הורים"

כמיטב המסורת הסלפסטיקית, יש מוטיבים חוזרים רבים בסדרה: מאכלי בשר מבושלים שמחביאים בכיסים (הסדרה נוצרה הרבה לפני גל הטבעונות), מכות חשמל מכוונות, שימוש אינפלציוני בחומר נפץ (איזה כייף!), פצפוץ ראשים בפטישים, נחשי פיתון שבולעים את הדמויות ("אחזור אחר כך, מהצד השני של הנחש") ועוד תענוגות. יהיו הורים (בעיקר לגיל הרך) שיעקמו את האף, אך מגיל מסוים הגישה הזו נפלאה ומשמשת סתירה בריאה לתקינות ולסטריליות המאפיינות את עידננו.

שבירת הקיר הרביעי בתוכניות הילדים, בין באגס באני לדורה שבירת הקיר הרביעי בתוכניות הילדים, בין באגס באני לדורה במה ומסך

שבירת הקיר הרביעי בתוכניות הילדים, בין באגס באני לדורה / יוני שלמון

מהי אינטראקטיביות בתכניות טלוויזיה לילדים? האם היא מזויפת, בעלת ערך ממשי?

ישנו ממד משותף עמוק יותר לחוויה האינטראקטיבית לסוגיה והיא שבירת הקיר הרביעי. "שבירת הקיר הרביעי" הוא מונח מקובל בקולנוע ובתאטרון ומשמעותו היא שבירת המחיצה שבין הסרט לצופה. כאשר דמות שוברת אותו, כשהיא מישירה מבט אל הצופה, בין אם זה בתאטרון ובין אם בקולנוע, החוויה האמנותית הופכת ברגע אחד למודעת לעצמה. הדמות יודעת שצופים בה ולכן יוצרת קשר עין. האפקט הדרמטי-קומי הנלווה לפעולה ייחודית זו שובר את ההסכם הקבוע בין הצופה למצלמה: המצלמה מפסיקה להיות מתווכת והופכת לעיניים ממש. המסך נופל ואנו חשופים לדמות; המראה שאינה חד-צדדית יותר, הופכת לחלון שקוף.

את אחלה ואת מתוקית את אחלה ואת מתוקית במה ומסך

את אחלה ואת מתוקית / אביבית משמרי

גיבורה פמניסטית או סטראוטיפ ורוד של נשיות? ניסיון לפצח מיהי תותית, שנמצאת על מסך הטלויזיה שלנו זמן כה רב.

יש לה עשר דקות פנויות עד לפתיחת בית הקפה שלה. מה עושים בזמן שנשאר? "אנקה את המקרר", היא חושבת – "אוי, ניקיתי אותו אתמול. ואת התנור – שלשום". מה דעתך, תותית, אולי תקראי ספר או משהו? לא, היא יוצאת לקניות. בדרך היא חולפת על פני לימונית צהובת השיער, מטאטא בידה, שמספרת לה שחפפה את השיער בשמפו חדש ונהדר. בכלל, כל תושבות ארץ תות תמיד מגונדרות ומוכנות ליציאה, ואין סיכוי לתפוס אותן בפיג'מה ונעלי בית.

עצלנות זה המתקתק החדש עצלנות זה המתקתק החדש במה ומסך

עצלנות זה המתקתק החדש / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה, "נווה עצלנות"

"נווה עצלנות" היא חיה מוזרה בנוף תכניות הילדים. בין הסדרות הנעימות בצבעי פסטל של ערוץ "הופ", עם גמדים שגרים בפטריות ודובונים שנוסעים בעולם, תמיד הגיעה מתישהו שעת "נווה עצלנות" ותמיד הייתי מתחלחלת. זה לא שייך ל"הופ", אלא לערוץ הילדים! חשבתי. הנפשות הרכות של הפעוטות עלולות להיפגע לנצח מן המראות המזעזעים! כן, כל כך נורא זה נראה לי אז, כאמא חרדה בעלת טעם אנין.

לרשימות נוספות
ילדי הדרום הפראי ילדי הדרום הפראי במה ומסך

ילדי הדרום הפראי / יוני שלמון

על סדרת אנימציה חוצת גילים המציפה רבדים מודחקים של התרבות האמריקאית

מרגש לראות זן כזה של טלויזיה לילדים ודור חדש של יוצרים שהם לא רק מוכשרים מאוד אלא מקבלים "אור ירוק" ללכת עם הסגנון והאמירה שלהם אף על פי שלא מדובר במוצרים מתקתקים וקלים לעיכול שאפשר בקלות למכור לצד אריזות המבורגר לילדים. זהו המשך המגמה של סדרות שמיועדות לטווח גילים רחב מאוד מבלי צורך לקרוץ כל הזמן למבוגרים עם רפרנסים תרבותיים מזויפים, פוסטמודרניזם ומודעות מאולצת.

שנאת אשכנזים כמו שלימדתי את ילדיי שנאת אשכנזים כמו שלימדתי את ילדיי במה ומסך

שנאת אשכנזים כמו שלימדתי את ילדיי / ליאת שטייר-לבני

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה הישראלית "שכונה" המשודרת בערוץ ניקלודיאון הוט

בשכונה, כפי שקבעו בסרטי הבורקס עוד בשנות השבעים, כולם חברים של כולם, האנשים שותים קפה שחור על כסאות קטנים בפתח העסקים הזעירים שלהם, מוכנים להקריב את חייהם אחד עבור השני בסולידריות חברתית שכמובן נעדרת מהעולם האשכנזי, וכאשר יש משחק כדורגל חשוב, מכיוון שלא לכולם יש טלוויזיה (מישהו אמר שנות השבעים?), מוציאים את הטלוויזיה היחידה החוצה לרחוב, שם יושבים כולם, מפצחים בקול פיצוחים וצועקים על הטלויזיה אמרות שפר כמו "יאוולי".

זהירות בור לפניך! זהירות בור לפניך! במה ומסך

זהירות בור לפניך! / אביבית משמרי

רשימת ביקורת על תכנית הטלוויזיה "החפרנים"

בכל תכנית משוחחים עם מדען/ית או חוקר/ת ששופך עוד אור על שאלה מדעית מסוימת. השאלה הראשונה שמופנית אליו היא תמיד: "איך נדע שאתה באמת מומחה ולא מתחזה?" והחוקרים נאלצים להגן על עצמם ולציין עובדה שרק הם, מתוקף מחקרם, יכולים לדעת. הסמכות אינה מובנת מאליה, צריך לגבות אותה בידע עמוק. וזאת, להבדיל מתכניות בוקר שבהן "מומחים" מפיצים תוכן מכור מראש ו"מקורבים" מלהגים ללא סימוכין.

"אלמו מבין איך אתם מרגישים" "אלמו מבין איך אתם מרגישים" במה ומסך

"אלמו מבין איך אתם מרגישים" / תמר הוכשטטר

האם הסדרה "רחוב סומסום" רוצה שילדים יהיו מנותקים מהרגשות שלהם? כיצד מערכוני בובות מתקופות שונות משקפים את הדרך בה מוצג העולם הרגשי לילדים

הקניית ניהול רגשות לילדים רכים בשנים דורשת הפשטה והתאמה ליכולתם. רגש, בהיותו דבר אמורפי ותלוי קונטקסט, דורש הבנה מורכבת של הסימן, המסמן והקונטקסט. יוצרי "רחוב סומסום" מציגים רגשות בפשטותם: חיוכים ודילוגים מעידים על שמחה, בכי ומנוד ראש מעידים על עצב, צעקות על כעס. המורכבות נרמזת במקום אחר, במסרים הסמויים על תפקידו החברתי של המבוגר בהכוונת הפעוט.

ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת במה ומסך

ההבדל בין סתם יונה ובין צוצלת / ליאת שטייר-לבני

על סדרות טלויזיה הומוריסטיות לילדים ועל ההבדלים בינן ובין מה שנוצר למבוגרים באותו הז'אנר

בעוד שרבות מהסדרות הקומיות למבוגרים בישראל בשנים האחרונות מדשדשות במחוזות הבורקס (סברי מרנן, עממיות), מציגות בפעם המליון מערכות יחסים כושלות שאמורות להצחיק (70 מליון סיבות לעושר) או מהוות אדפטציות לא מאוד מוצלחות לסדרות אמריקניות (משפחת קמיצ'לי, נשואים פלוס), בעולם הילדים מתרחש תהליך שונה לחלוטין.

בין זמנים, בין תרבויות - בחסות המוזיקה בין זמנים, בין תרבויות - בחסות המוזיקה במה ומסך

בין זמנים, בין תרבויות - בחסות המוזיקה / נירוס

על האלבום המוזיקלי "אף על פיל"

אחד הדברים היפים בתרבות היידית הוא החוכמות שלה. כאלה שניתן לשים במירכאות כפולות ("חוכמות") או להשאיר בלי מירכאות, כי מדובר מצד אחד בהלצות מקושקשות, וכאלה שיש בהן, מצד שני, הרבה חכמה אמתית. אפשר גם לקרוא להן פשוט חכמעס, כי ביידיש זה נשמע יותר טוב. השירים באלבום "אף על פיל" גדושים בחוכמות כאלה. הדמויות בו הן לפעמים מטופשות, לפעמים עצלות, לפעמים שחצניות, ובכל זאת הן תמיד מתוארות מנקודת מבט אמפתית, שיש בה הרבה אהדה וחיבה ואין בה בכלל גינוי, ציניות, מרירות או התנשאות. חיבה אוהדת שכזו כלפי חולשות של אנשים היא תכונה מאוד יידישאית ולא מאוד ישראלית.