מאמרים

“החוקים” – סיפור נולד, חלק ב’ “החוקים” – סיפור נולד, חלק ב’ איור

“החוקים” – סיפור נולד, חלק ב’ / ליאורה גרוסמן

פרק שני ביומן עבודה של המאיירת על ספרה החדש, "החוקים"

"הילד הזה הוא לא מיכאל." היא הצביעה על הדיוקן של שחר. "הילד הזה? הוא עומר." היא הוסיפה, ועשתה עוד סיבוב חורק, כדי לעצבן אותי.

"החוקים" – סיפור נולד, חלק א' "החוקים" – סיפור נולד, חלק א' איור

"החוקים" – סיפור נולד, חלק א' / ליאורה גרוסמן

פרק ראשון ביומן עבודה של המאיירת על ספרה החדש, "החוקים"

כשפקחתי עיניים בבוקר עמדה מולי ללה, שילבה ידיים בזעם ואמרה לי "לא!" עוד לא שתיתי קפה, ולא היה לי ראש לנזיפות בוקר. "מה לא?" שאלתי וגררתי את עצמי למטבח. "אני לא רוצה להיות דמות בנובלה גרפית," אמרה ללה. "מי שואל אותך? זה הסיפור שלי," עניתי לה בקצרה, וירדתי לסטודיו.

ביאטריצ'ה אלמניה מספרת על הספר "מהו ילד?" ביאטריצ'ה אלמניה מספרת על הספר "מהו ילד?" איור

ביאטריצ'ה אלמניה מספרת על הספר "מהו ילד?"

תרגום לסרט קצר עם מונולוג של סופרת הילדים האהובה משנת 2014

רציתי לדבר על הילדות כאילו הייתה חפץ, או חיה. להיות ילד זה מצב קיומי, אבל זהו מצב של אבולוציה, מצב זמני. רציתי שילד יקרא את השורות האלו ויהרהר בהן בעצמו. ייתכן כי יחשוב, "אולי זה איך שאני ומעולם לא חשבתי על כך".

מסעות מתחילים בסיפונים: אוסף של חוקרת פורזצים מסעות מתחילים בסיפונים: אוסף של חוקרת פורזצים איור

מסעות מתחילים בסיפונים: אוסף של חוקרת פורזצים / מורן שוב

כתבה שנייה בסדרה על פורזץ

הספר סגור. אני אבל שומעת את פעימות לבו. חוט נמתח מהלב שלי שאין לו שפה אל החפץ הזה על כל מה שבו. לא נותר לי אלא להצביע עליו; לומר "זה זה" בלצלם אותו.

מהסוף להתחלה: קסמו של הפורזץ מהסוף להתחלה: קסמו של הפורזץ איור

מהסוף להתחלה: קסמו של הפורזץ / עדי סברן

כתבה ראשונה: פורזץ בספרות ילדים עולמית

יש המשתמשים בו כעיטור, בעוד אחרים משתמשים בו ליצירת אווירה מקדימה לספר. לעתים הפורזץ משמש לבריאת עולם מקיף לסיפור, באמצעות הנחת מפה של הסביבה, של הדמויות או של תוכן הארועים; ויש המשתמשים בו כחלק מהותי מהסיפור עצמו

"חופשי, מלא הומור, וגם אפל ומרושע לפעמים" - על יצירתו של טומי אונגרר "חופשי, מלא הומור, וגם אפל ומרושע לפעמים" - על יצירתו של טומי אונגרר איור

"חופשי, מלא הומור, וגם אפל ומרושע לפעמים" - על יצירתו של טומי אונגרר

כתבה מיוחדת בעקבות מותו של המאייר והסופר טומי אונגרר

ישנה כתיבה ביוגרפית –אמנותית וכן אמירות אוטוביוגרפיות רבות מצדו של אונגרר אשר מותחות קו ישיר בין שנות הילדות הטראומתיות בהן עוצב אופיו או אם נרצה הסופר אגו שלו – קרי: עולם הערכים שלו לחתרנות והפרובוקטיביות האישית והאמנותית שלו.

לרשימות נוספות
מסע אל הילדות ממקום חם ורחוק מסע אל הילדות ממקום חם ורחוק איור

מסע אל הילדות ממקום חם ורחוק / מאיירות שונות

על הפרויקט "אגדות שחזרו מן הכפור", המציג מעשיות-עם רוסיות באיורים חדשים

בחרנו לאייר אגדות עם כי יש בהן עושר ויזואלי, הן מאפשרות הצצה למקומות אחרים ותרבויות אחרות, והן לא מפחדות להתעמת עם נושאים קשים. הן מחוברות חזק מאוד לנפש ולמושגים בסיסיים של טוב ורע, חוזק וחולשה, אהבה וקנאה, אמת ושקר

"הספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו" "הספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו" איור

"הספר הזה הוא פלסטלינה, ואני לא יודעת מה יהיה בסופו" / יאנה בוקלר

על תהליך העבודה לספר "הפילוסוף הקטן"

רוב המחשבה על הספר הייתה כזאת: איך להעביר את התחושה, את השאלות שמתעוררות אצל כל אחד מאתנו והן קצת דומות וקצת שונות, ולאחד אותן לחוויה של איור אחד.

איור מנצח איור מנצח איור

איור מנצח / יותם שווימר

על חמשת הזוכים בפרס בן יצחק לאיור וציונים לשבח לשנת 2016

הבחירה להעניק את הפרס הראשון לספר שלא ראה אור בהוצאה ממוסדת, היא משמעותית, ובמידה רבה פותחת צוהר להרחבת היצירות שעשויות לזכות בפרס. יתרה מכך, בנוסף לעבודתו המקצועית והמוצלחת של אלוא בפרויקט זה, אין ספק שהיתרון המשמעותי שלו על פני ספרים אחרים הוא השימוש המעניין והמיוחד בפורמט המודפס.

שׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינַיִם שׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינַיִם איור

שׁוֹשַׁנָּה חַכְלִילַת עֵינַיִם / רונית רוקאס

על סוד קסמם של ספרי הצביעה למבוגרים

לצייר לא ציירתי אף פעם, ואפילו לא שרבטתי, וכל ניסיון קלוש הוליד בית ועץ ודמות של ילד, שנעצרו ברמת ההתפתחות של שנות הגן. כסופרת ילדים זה העציב אותי והקשה עלי, כי יותר מכל רציתי לצייר את הסיפורים שלי. זה לא יקרה. הצביעה לא תשנה את זה. אבל היא העניקה לי את ההתרגשות מהצבע – ולפחות בעיני ההתרגשות הזאת שייכת לילדה שהייתי יכולה להיות.

לא פשוט להיות פשוט לא פשוט להיות פשוט איור

לא פשוט להיות פשוט / מיכל בוננו

מסע וויזואלי-רגשי בעקבות איוריו של אנדרה פרנסואה בספר "Little Boy Brown"

הקו של פרנסואה בספר זה הוא לא קו נקי ואחיד, אלא קו משורבט, לא בטוח בעצמו, שמחפש צורה ולא מגדיר אותה. הדמויות, כמו גם האובייקטים במרחב, מצויירים מכמה נקודות מבט בו זמנית – מלפנים, מהצד, ולפעמים גם מלמעלה. הוא מגדיל ומקטין דמויות וחפצים באופן התואם את החשיבות או ההירארכיה שלהם בעיני הילד המתבונן בעולם, ולא בהתאם לחוקי הפרספקטיבה או הפרופורציות הנכונים.

הצדעה למאיירי השחור-לבן הצדעה למאיירי השחור-לבן איור

הצדעה למאיירי השחור-לבן / דני קרמן

על העושר שבאיורי שחור-לבן

בכל הזדמנות שנופלת לידי אני מדבר בשבח האיורים בשחור-לבן. ברשימה זו אנסה להסביר את הדבר. אסור להתייחס למה שאני כותב להלן כהכללה, ויש לזכור שמדובר בדעה אישית. ברוב הספרים שבהם יש איורים בשחור-לבן - שהם בדרך כלל ספרים לילדים בוגרים יותר מאלו שצורכים ספרים עם איורי צבע - האיורים אינם מהווים רצף המוביל את הסיפור. המשמעות היא שכל איור עומד בפני עצמו. כמובן שמצד התוכן ישנה המשכיות (קונטיניואיטי) שהמאייר שקל להתחשב בה, אבל כשמדובר באיור שחור-לבן, המאייר לא חייב להתחשב באיור הקודם או באיור הבא.