רשימות ומאמרים

חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט ספרות

חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט

עצמו עיניים ונסו להיזכר במדף הספרים בחדר הילדות שלכם. ועליו, הספרים שכתב אורי אורלב. סביר להניח שנהגתם לקרוא אותם שוב ושוב, עד שהנייר התפורר באצבעות שלכם. סביר להניח שחלקם נמצא על המדף שלכם גם כיום. בכלל הכותרים שחיבר אורי אורלב עומד מכנה משותף אחד כעמוד שדרה איתן. מחווה ברורה בין החיים לבין המוות. בין הרוע האנושי לטוב האנושי. בין חושך לאור.

מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים / אמי כהן

טור שישי מסכם על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כשהמיולין משווה בין להיות בעל אוסף לעומת היות אספן, הוא מבטל את ההישג שבהשלמת אוסף ומקונן על סיום החיפוש, תהליך בניית האוסף... אבל אנשים שיש להם סוף שאוספים את עצמם - מעצם היותם אספן ואוסף בה בעת - איכשהו שם זה לא עובד.

התיאטרליות של הכפולה התיאטרליות של הכפולה איור

התיאטרליות של הכפולה / אורנה גרנות

על חשיבותה של הכפולה בפיקצ'רבוק - תצוגה סימולטנית של שני דפים הפונים זה אל זה

להקריא, או יותר נכון לספר פיקצ'רבוק זו הזדמנות תיאטרלית. לכתוב או לנתח פיקצ'רבוק מרגיש לי לפעמים כמו להסביר בדיחה - איך אפשר להסביר בלי להרוס אותה?

מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי / אמי כהן

טור חמישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

אבל סנופקין, ששמות, ככל רכוש אחר, לא מעניינים אותו באמת, נדרש בערב אביב אחד להעניק שם ליצור אחר. חי זנבי.

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? איור

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? / מרית בן ישראל

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק מאת שמעון צבר בליווי רישומים של רמברנדט, "בוא הביתה, טיטוס!"

ופתאום, ילד ושמו טיטוס. ילד ככל הילדים. אמו עקרת בית ואביו צייר. צבר לא המציא את השם, אבל גם לא ניסה להעלים או להצניע או להתנצל עליו. הוא חוגג את ההיפוך בכותרת, בקריאה, "בוא הביתה, טיטוס!" ואני זוכרת היטב איך זה סדק והפך את היוצרות. ערבב את השחור בלבן.

מצליבים זנבות מצליבים זנבות איור

מצליבים זנבות / יונה טפר

דבריה של העורכת לרגל הוצאה מחודשת לאסופת שירי הפעוטות "אני וכל מיני חיות"

מראש החלטנו אז לא ליצור אסופה שתכלול שירים מכל הבא ליד, אלא לבחור נושא לאוסף, ולשים בראש כל אסופה את המילה אני, שתצביע על הזיקה של הילד

לרשימות נוספות
פלאי הטבע האינסופי פלאי הטבע האינסופי איור

פלאי הטבע האינסופי / גלית לוי

רשימת ספרי טבע מיוחדים לרגל חג האביב

לכבוד חג האביב קבלו הצצה לספרי טבע חדשים יותר (או פחות) שמתייחדים כולם באסתטיקה משובחת, ומעניקים שיעור בהתבוננות

לא מפחדת לצאת מהקווים לא מפחדת לצאת מהקווים איור

לא מפחדת לצאת מהקווים / איריס ארגמן

רשימת ביקורת על הפיקצ'רבוק הקלאסי "מדלנה" מאת לודוויג במלמן

מדלנה יוצאת אל הרחוב הפריזאי, והרחוב נפתח בפניה, נפרש במלוא הווייתו והדרתו. מדלנה נרעשת ונרגשת מהמראות הללו, וההיפעמות שלה מן המראות מתבטאת באופיים של האיורים - בדינמיות ובצבעוניות המסחררת שלהם.

מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח / אמי כהן

טור רביעי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

משהו סנופקין הבין: אי אפשר לחנך ילד רעב, צמא או ילד שקר לו. אי אפשר לחנך ילד בלי לייחד אותו ובלי להבין מה הוא מרגיש. אולי אי אפשר לחנך ילד בכלל. אולי כל מה שאפשר לעשות זה לטפל, לצחוק ולשחק.

משבצות הגורל משבצות הגורל איור

משבצות הגורל / מור פוגלמן-דבורקין

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק העברי "החופשה" מאת גלעד סופר

סופר לוקח את האפשרות שמספקים יחסי טקסט-איור במדיום הפיקצ'רבוק לכיוון חכם ומרובד, הנוגע באמיתות עמוקות בנפש הילדית, תוך שמירה על מרחב מוגן בו אפשר לבחון אותן מבלי להיפגע ולפגוע באמת.

חמש מכשפות חוגגות את החיים חמש מכשפות חוגגות את החיים איור

חמש מכשפות חוגגות את החיים / שהם סמיט

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק העברי "חמש מכשפות הלכו לטייל" מאת רונית חכם והמאיירת אורה איל

לילדות אין די מודלים של נשים פרועות ומשולחות רסן. לא חינוכי? חינוכי מאוד! לכולנו יש צורך להיות לפעמים פרועים ומשולחי רסן וספרות פנטסטית היא מרחב בטוח שבו ניתן לחוות את החוויה המשכרת בלי לפגוע באיש.

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה / אמי כהן

טור שלישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כן, זעירה, מומינאמא. זעירים המומינים, כולם. אולי מאי וסניף קטנים יותר, אבל חי זנבי, גם שאר יושבי העמק רמשיים למדי.