רשימות ומאמרים

חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט

עצמו עיניים ונסו להיזכר במדף הספרים בחדר הילדות שלכם. ועליו, הספרים שכתב אורי אורלב. סביר להניח שנהגתם לקרוא אותם שוב ושוב, עד שהנייר התפורר באצבעות שלכם. סביר להניח שחלקם נמצא על המדף שלכם גם כיום. בכלל הכותרים שחיבר אורי אורלב עומד מכנה משותף אחד כעמוד שדרה איתן. מחווה ברורה בין החיים לבין המוות. בין הרוע האנושי לטוב האנושי. בין חושך לאור.

מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים / אמי כהן

טור שישי מסכם על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כשהמיולין משווה בין להיות בעל אוסף לעומת היות אספן, הוא מבטל את ההישג שבהשלמת אוסף ומקונן על סיום החיפוש, תהליך בניית האוסף... אבל אנשים שיש להם סוף שאוספים את עצמם - מעצם היותם אספן ואוסף בה בעת - איכשהו שם זה לא עובד.

התיאטרליות של הכפולה / אורנה גרנות

על חשיבותה של הכפולה בפיקצ'רבוק - תצוגה סימולטנית של שני דפים הפונים זה אל זה

להקריא, או יותר נכון לספר פיקצ'רבוק זו הזדמנות תיאטרלית. לכתוב או לנתח פיקצ'רבוק מרגיש לי לפעמים כמו להסביר בדיחה - איך אפשר להסביר בלי להרוס אותה?

מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי / אמי כהן

טור חמישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

אבל סנופקין, ששמות, ככל רכוש אחר, לא מעניינים אותו באמת, נדרש בערב אביב אחד להעניק שם ליצור אחר. חי זנבי.

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? / מרית בן ישראל

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק מאת שמעון צבר בליווי רישומים של רמברנדט, "בוא הביתה, טיטוס!"

ופתאום, ילד ושמו טיטוס. ילד ככל הילדים. אמו עקרת בית ואביו צייר. צבר לא המציא את השם, אבל גם לא ניסה להעלים או להצניע או להתנצל עליו. הוא חוגג את ההיפוך בכותרת, בקריאה, "בוא הביתה, טיטוס!" ואני זוכרת היטב איך זה סדק והפך את היוצרות. ערבב את השחור בלבן.

מצליבים זנבות / יונה טפר

דבריה של העורכת לרגל הוצאה מחודשת לאסופת שירי הפעוטות "אני וכל מיני חיות"

מראש החלטנו אז לא ליצור אסופה שתכלול שירים מכל הבא ליד, אלא לבחור נושא לאוסף, ולשים בראש כל אסופה את המילה אני, שתצביע על הזיקה של הילד