אי-גיון
יצירה מקורית
פרוסה של פראסה / חגי ברקת
מיני תרגימא - מדור מאכלי ילדות
לימים, כשבגרתי והתחתנתי, הכינה אשתי יום אחד לביבות פראסה (כרישה, כידוע). טעמתי מהן ולאושרי הרב נזרקתי מיד לאחור, הישר אל קציצות הירק נוטפות השמן של ילדותי. אני לא יודע אם מדובר באותן קציצות בדיוק, אבל מה שבטוח הוא שאת לביבות הפראסה האלה אי אפשר להפסיק לנשנש...
ספרות
דִּבְרֵי יְמֵי שֶׁבַע הַמִּשְׁפָּחוֹת מֵאֲגַם פִּיפְּל־פַּפְּל / אדוארד ליר
בלעדי - סיפור מאת אדוארד ליר, שתורגם ופורסם בכתב העת "דחק"
בְּיָמִים עָבָרוּ – זֹאת אוֹמֶרֶת, לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים – חָיוּ בְּאֶרֶץ גּוֹל־וּמָגוֹל שֶׁבַע מִשְׁפָּחוֹת. הֵן הִתְגּוֹרְרוּ בִּסְבִיבַת הָאֲגָם הַגָּדוֹל פִּיפְּל־פַּפְּל (אַחַת מֵהֶן הִתְגּוֹרְרָה בָּאֲגָם עַצְמוֹ) הַשּׁוֹכֵן בְּפַאֲתֵי הָעִיר טוֹשׁ
יצירה מקורית
שלושה שירי אי-גיון / שלוש משוררות ומאיירת אחת
שירי אי-גיון מאת דפנה חיימוביץ', עדנה אפק וגיא פינקלשטיין, איירה: יעל סטרוגו
כְּשֶׁאֲנִי אוֹפָה עָלִים, / בְּסִינִית מַמְצִיאָה מִלִּים, / מְנַסָּה צָב לְדַגְדֵּג, / מָרָק אוֹכֶלֶת עִם מַזְלֵג, / כּוֹתֶבֶת עִם סַבּוֹן מִכְתָּב, / מַדְבִּיקָה זָנָב בַּגַּב - / אֵיזֶה צֶמֶד חֶמֶד בָּא, / אוֹמֵר ״שָׁלוֹם״ וְקַד קִדָּה? / ״נָעִים מְאֹד, אֲנִי שְׁטֻיּוֹת, / וְזֶה פֹּה – מִיץ עַגְבָנִיּוֹת,
ספרות
לפעמים גם השטות מבקשת צידוק / טלי כוכבי
רשימת ביקורת על ספרם של חגי ברקת ועומר הופמן, "חרדיל לא רגיל ועוד חברים שפגשתי בשביל"
הנונסנס של ברקת מתנגן בפה ומעלה חיוך על השפתיים, מעורר השתאות, מבריק, ונקרא - כמו כל נונסנס משובח - כטקסט נטול מאמץ, למרות שניתן לשער שהושקע בכתיבתו מאמץ רב בדרך ליצירת הרושם הזה. אני משוכנעת שילדים רבים בגילאי גן ובית ספר יסודי ימצאו בו חומר קריאה מענג, שיתאים גם להקראה בקול וגם לקריאה עצמית של ילדים בשלבי ראשית קריאה. לו הייתי מלמדת כיום ילדים בכיתות א', ב' ואפילו ג' או ד', הייתי ממהרת להביא את הספר לכיתה ולהקריא ממנו בקול רם באוזניהם, וקל לי לדמיין משפחות שלמות שיושבות יחד, בשלל גילאים, ומגלות את פלאי הנונסנס באדיבותם של החרדיל, הנרמול ושלל חבריהם.
איור
שם, כאן, ובכל מקום / תמר הוכשטטר
רשימת ביקורת על איורי הספרים "פיל מתרחק" ו"קצה החוט"
הספרים "פיל מתרחק" מאת ענת עינהר ו"קצה החוט" מאת נטע רודיך כתובים בסגנון שירי-אבסורדי, ועל אף שיש בהם ניגון מתמשך העובר לאורך כל הספר לא נמצא בהם עוגן עלילתי. משפטים קצרים המזכירים פטפוטי ילדים שגילו זה מכבר את החריזה מתארים את מסעם הדמיוני של בן ויולי ב"קצה החוט": "הסוד שלך / ריחף על קן הנשר / לסוד שלי- / זנב עם קשר". ב"פיל מתרחק" זהו קולה של המספרת שאחראי על מילות הנונסנס: "מה מתחיל בשום? / שום דבר. / ומה נגמר בלום? / כלום. / שום דבר וכלום – איפה יש פחות? / תשאלו את הרווחים שבין האצבעות".
ספרות
ההיגיון שבאי-גיון / חגי ברקת
על שירי אי-גיון; קסמם ויופיים
מה שאני אוהב בשירי איגיון זה ההיגיון שבהם. לא נשמע לכם הגיוני? טוב, אני אנסה להסביר. קחו למשל את השיר הזה... (לא, רגע, אל תיקחו אותו באמת. התכוונתי באופן מטאפורי... הי, לאן אתם הולכים? חכו... הי...)
