גליה עוז
ספרות
המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין
על הספרים "מתי כבר החתול שלנו יאהב אותנו?", "שלום ותקווה חברים", "תמיד גרנו בטירה"
בפומפוזיות משעשעת וחיננית להפליא מתארת גליה עוז את החוויה הייחודית של חיים בבית אחד לצד חתול, ואת האופי החתולי החמקמק והבלתי מתמסר ששובה את לבם של אוהבי-מעריצי החתולים, ומרחיק מהם את כל השאר.
ספרות
המהדורה המקוצרת / יותם שווימר
על שלושה ספרים חדשים שעוסקים בחברות: "פינדוס עובר דירה", "ככה-ככה, זוזי שמש", "אני מייקי"
לא מדובר בפגישה עם דמות משנה שגורמת לגיבור להשתנות מתוקף הכלתה אותו; עוז מתוחכמת יותר, ולפיכך קשת מתעמתת עם מייקי, אינה נכונה לכל פעולה שלו, ומבטאת למעשה את האפשרות לדינמיקה אחרת בינו לבין הסביבה.
ספרות
אני מייקי / גליה עוז
בלעדי - פרסום הפרק הראשון מספרה החדש של גליה עוז
מָצָאתִי אוֹתוֹ מִתְכּוֹפֵף, מְחַפֵּשׂ מַשֶּׁהוּ בַּתִּיק שֶׁלּוֹ. בַּהַתְחָלָה רָצִיתִי לִשְׁפֹּךְ לוֹ מַיִם לַתִּיק, כִּי זֶה מָה שֶׁעָשִׂינוּ לִפְנֵי כַּמָּה יָמִים לְכַמָּה יְלָדִים שֶׁהִשְׁאִירוּ אֶת הַתִּיקִים שֶׁלָּהֶם לְיַד הַשַּׁעַר וְהָלְכוּ, מִלֵּאנוּ לָהֶם אֶת הַתִּיקִים בְּמַיִם, וְאֵיךְ נָפַלְנוּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁרָאִינוּ אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁלָּהֶם אַחֲרֵי שֶׁהֵם חָזְרוּ וְרָאוּ שֶׁכָּל הַסְּפָרִים שֶׁלָּהֶם שׂוֹחִים בִּשְׁלוּלִית!
ספרות
מי יציל את מיוֹ / גליה עוז
קריאה חדש ב"מיו מיו שלי" מאת אסטריד לינדגרן
כשמדברים על ספרות ילדים קלאסית אפשר להסתכן בהכללה גורפת, שקשה לסתור אותה: כדי שגיבור ספרותי יפתח אישיות ויתפוס מקום בעולם, הוא צריך הורים מתעללים, נוטשים או מתים.
ספרות
תדהמה, זעזוע והנאה צרופה / גליה עוז
מחשבות על יצירתו של רואלד דאל לילדים
מה לא אמרו על רואלד דאל? שהוא שונא אדם, שונא נשים, מרושע, אנטישמי. הכל נכון, כנראה. אבל יש בכתיבה שלו משהו שמשחרר את נפש הילד בדיוק כמו אגדות האחים גרים – בפטיש של חמישה קילו. אין תרבות בלי תת מודע עוין, בלי תפוחים מורעלים, אמהות חורגות, בלי הזאב של כיפה אדומה – ואין לתאר את ספרות הילדים של המאה ה-20 בלי רואלד דאל. בדיוק כפי שכולנו צוחקים לפעמים בקול רם מדי, בתחושה של אשמה, מבדיחה גסה או לא-תקינה פוליטית, בדיוק כמו שנהגים מאטים את נסיעתם למראה תאונה בצד הכביש – ככה ילדים קוראים את רואלד דאל.
ספרות
על הקסם החתרני של רפאל ספורטה / גליה עוז
רשימה מיוחדת לכבוד צאת הספר "ארמון החול" לרפאל ספורטה
פעם, לפני שחשבנו שצריך לתקן ילדים, או לפחות להסתיר מהם את החיים, מותר היה לעשות בספרות ילדים כל מה שעושים ברומנים המיועדים למבוגרים: להפחיד, לזעזע, לדבר על הצד האפל והיצרי, לכתוב נונסנס, לעשות פארודיות, לשים על השולחן דילמות שאין להן פתרון. פרט לכתיבה מפורשת על סקס, הכול היה אפשרי.
