דויד גרוסמן
כללי
אמונה מלאת תום בעתיד טוב יותר - ראיון עם דויד גרוסמן
ראיון חגיגי עם דויד גרוסמן לרגל ציון עשרים שנה ליציאתו לאור של "מישהו לרוץ איתו"
בספר הזה אפשרתי לשני אנשים צעירים – אסף ותמר – להיות תמימים בעולם שסביבם; עולם ששולט, משפיל, מנצל. פתאום נכנסים אל העולם הזה שני אנשים שעדיין יש להם תום.
פרויקטים מיוחדים
דו קרב נגד הזמן / טל חן
ניהול המערכה בין הנעורים והזקנה, ברומן "דו-קרב" מאת דויד גרוסמן
שותפים נוספים לניצחון על אויב הזמן גם הנערים הצעירים הקוראים את הסיפור. הם שהתחילו אותו בציפייה לסיפור אקשן בלשי עם גיבורים נועזים, אבל מצאו את עצמם מזדהים דווקא עם קשישים רגשניים – אשר היו פעם כמוהם – צעירים חובבי אקשן ויחד איתם מצליחים להקפיא את הזמן ולנצח אותו.
ספרות
תעלומת מתח בגן הילדים / יותם שווימר
רשימת ביקורת על ספרם החדש של דויד גרוסמן וגלעד סליקטר, "בובה תותי"
את קול המספר-האב המכיל, התומך והמחבק, מחליף קול דיווחי משהו, המרבה בציון פעולות ובשטיחת ההתרחשות בנימה עובדתית ומאופקת לרוב, שאינה מתערבת (פרט ל"מוזר מאוד" מינורי) ואינה נוקטת עמדה.
איור
ביצים הוא לא מטיל, חלב הוא לא נותן / תמר הוכשטטר
על דמותו של האב בספריו של דויד גרוסמן
בהופכו לבעלי-חיים משולחי רסן, מפחידים, הבזים למטלות הוריות, מספר האב סיפור המובלע במשחק המשעשע המוצג לקוראים. סיפור זה עוסק במאבקו הפנימי בין גבריותו לאבהותו. בגעגועיו ל"יערות אפלים" המסמלים את ימיו כצייד נודד, חסר מחויבות ובית. זהו גם שיעור מרומז לאיתמר ש"בכלל לא ידע שבתוך אבא שלו מסתתרות כל החיות האלה".
איור
בין משאלה לציור / תמר הוכשטטר
על ילדים מציירים בספרי ילדים מאויירים ועל המשאלה וההגשמה של הציור
מאחורי כל אחד מהילדים המציירים האלה מסתתר המאייר – ילד מצייר שבגר. בכל אחד מהספרים בוחר המאייר הבוגר כיצד תראה יצירתו של הילד שבסיפור – איפה היא תעמוד על הקו שבין משאלה וגשמיות. יצירה של ילדים יכולה לבטא עבורם יכולת גדולה, כושר המצאה והרפתקה ומן הצד השני לאתגר, לערער ולבטא מצוקה. הפער בין משאלת היצירה הראשונית לבין המתגשם על דף הנייר יכול לתסכל. אך במקרים אחרים, דווקא בפער הזה, בין המשאלה להגשמה, מתקיימת היצירה האמתית.
ספרות
מיזוג ונפרדות: "גם לבדם וגם ביחדם" / דנה ווסר
קריאה פסיכואנליטית יונגיאנית בספר "חיבוק" מאת דויד גרוסמן, ורישומיה של מיכל רובנר
בספר "חיבוק", ספר הילדים העדין והנוגה מאת דויד גרוסמן, מובא לכאורה דיאלוג יומיומי בין ילד בשם בן לאמו. הספר פותח בטיול של בן, אמו וכלבתו בשדה. האם אומרת לבן: " אתה כזה חמוד, אין עוד כמוך בכל העולם!". אך אמירה זו, שנאמרה כבדרך אגב, מערערת את בן: "באמת אין אף אחד כמוני?... אבל למה?" שאל בן, ועצר: "למה אין עוד אף אחד כמוני בכל העולם?...". "למה לא? זה נפלא שאתה כל כך יחיד ומיוחד!" עונה האם, ובן משיב: "אבל אני לבד ככה". על פניו, מתואר שיח הורה-ילד אופייני, בו הילד שואל וחושש והאם מרגיעה ומנחמת.
