דפנה בן-צבי
ספרות
המהדורה המקוצרת / יותם שווימר
על שלושה ספרים חדשים שעוסקים בחברות: "פינדוס עובר דירה", "ככה-ככה, זוזי שמש", "אני מייקי"
לא מדובר בפגישה עם דמות משנה שגורמת לגיבור להשתנות מתוקף הכלתה אותו; עוז מתוחכמת יותר, ולפיכך קשת מתעמתת עם מייקי, אינה נכונה לכל פעולה שלו, ומבטאת למעשה את האפשרות לדינמיקה אחרת בינו לבין הסביבה.
איור
שבע בום! עפרה עמית
שש טיוטות ואיור סופי אחד
היות והצבעוניות שלהן היתה נתונה מראש כבר מהספר הקודם, לא יכולתי לעשות שינויים מהותיים (הייתי בכיף משנה את הצבעים של זוזי). בהתחלה ניסיתי במכחולים ואקריליק, אבל התוצאה נראתה לי מקובעת מדי, סגורה מדי. לכן עברתי לעפרונות צבעוניים, שם יותר קל לתת ללבן של הנייר לחלחל לתוך הציור ולתת לו קצת אוויר
ספרות
שירה היא עולם ומלואו
למה רבים כל כך כותבים שירה לילדים ולמה מעטים כל כך ספרי השירה שרואים אור?
יש לילדים דרך התבוננות רעננה על העולם. הכול עבורם חדש ושונה. אדם מבוגר יעבור ליד שלולית מבלי להבחין בה, בעוד ילד יבחין כבר מרחוק בשלולית וירצה לחקור אותה ולהיכנס אליה. אני כותבת שירים לילדים כי כך גם אני חווה את העולם כמו ילדה, ומתרגשת מהדברים הפשוטים והבנאליים לכאורה
יצירה מקורית
חיפושיות סגולות, עננים ירוקים / ניצן שטרן, שנהב דדון, ניר פלוט
שלושה שירים שנכתבו על ידי ילדים במסגרת סדנת כתיבה
החלום, המשאלה, הפנטזיה, היו הנושא המרכזי של סדנת הכתיבה שבה השתתפו בשנה שעברה תלמידים מבתי הספר "אלון" ו"שער הנגב" בשדרות. במשך כמה חודשים נפגשו סטודנטים מהמחלקה לתרבות, יצירה והפקה במכללת ספיר עם התלמידים, והנחו אותם בכתיבה. כל תלמיד ותלמידה שהשתתפו בסדנה התבקשו לעמוד בדרישה עיקרית אחת: לחצות את סף המציאות ולהיכנס אל ממלכת הדמיון. לעזוב לרגע את עקרונות המציאות, ולשחק: עם מלים. עם משאלות, עם חרוזים.
פרויקטים מיוחדים
מצעד היצירות האיכותיות לילדים – שנת 2012, חלק 2
בחלק השני הענקת עיטור הצטיינות בתחומים: ספר שירה, תרגום, סרט אנימציה, תרומה משמעותית, קומיקס, אלבום מוסיקלי.
ביקשנו מהעוסקים בתרבות לילדים על גווניה השונים, מתוך הערכה לטעמם וניסיונם, לבחור את מיטב היצירות שנעשו השנה לילדים. מתוך כוונה להעניק במה ליצירות איכותיות לילדים, החלטנו לציין את היצירות החשובות של 2012.
ספרות
מאובדן ואבל – לשיר / דפנה בן צבי
על בדידות בשירתה של מרים ילן שטקליס
ילן-שטקליס מחלקת את חייה לשניים: תקופה מאושרת של ילדות ונעורים, עד מות האם, ותקופה של אבל, בדידות וגעגוע, לאחריו. בעקבות האבל החליטה להפסיק לנגן – עד אז היא הפליאה לנגן בפסנתר, והיתה בדרכה לפתח קריירה כמוסיקאית – ולהתחיל לכתוב.
