הומור

תדהמה, זעזוע והנאה צרופה תדהמה, זעזוע והנאה צרופה ספרות

תדהמה, זעזוע והנאה צרופה / גליה עוז

מחשבות על יצירתו של רואלד דאל לילדים

מה לא אמרו על רואלד דאל? שהוא שונא אדם, שונא נשים, מרושע, אנטישמי. הכל נכון, כנראה. אבל יש בכתיבה שלו משהו שמשחרר את נפש הילד בדיוק כמו אגדות האחים גרים – בפטיש של חמישה קילו. אין תרבות בלי תת מודע עוין, בלי תפוחים מורעלים, אמהות חורגות, בלי הזאב של כיפה אדומה – ואין לתאר את ספרות הילדים של המאה ה-20 בלי רואלד דאל. בדיוק כפי שכולנו צוחקים לפעמים בקול רם מדי, בתחושה של אשמה, מבדיחה גסה או לא-תקינה פוליטית, בדיוק כמו שנהגים מאטים את נסיעתם למראה תאונה בצד הכביש – ככה ילדים קוראים את רואלד דאל.

קריקטורה מצוירת במילים קריקטורה מצוירת במילים איור

קריקטורה מצוירת במילים / מיכל פז-קלפ

על קריקטורה, הומור וסגנון בסדרת "ניקולא הקטן"

אחת היצירות המעניינות לילדים הבנויה על פי עקרונות הקריקטורה היא סדרת "ניקולא הקטן" שכתב רנה גוסיני ואייר ז'אן-ז'ק סמפה. מחברי היצירה הגיעו שניהם מעולם הקריקטורה והאיור: ההומוריסטיקן רנה גוסיני היה ממייסדיו של עיתון הקומיקס "Mad Magazine" בניו יורק, וכתב ואייר כמה ספרי ילדים וקומיקס. עם שובו לצרפת, ב-1950, הוא נטש את האיור לטובת הכתיבה, חבר למאייר אלבר אודרזו ועמו יצר שבע סדרות קומיקס מצליחות, ובהן "לאקי לוק" ו"אסטריקס". ז'אן-ז'ק סמפה, מגדולי המאיירים הצרפתים, התפרסם בזכות ציוריו הקריקטוריסטיים.

רדיקליות לגיל הרך רדיקליות לגיל הרך ספרות

רדיקליות לגיל הרך / טלי כוכבי

רשימת ביקורת על ספרה של מריאן דובו, "להפיל פיל"

ספרים המותאמים לפעוטות, כאלה שכל עמוד בהם כולל משפט או שניים ולא יותר, כדי להתאים לסף הסבלנות של קטנטנים; ספרים שאחרי כמה הקראות חוזרות קשה למצוא הורה שלא יידע לדקלם אותם בעל פה, ספרים כאלה נראים, לעתים, כספרים קצרים וקלילים. למעשה, מדובר במלאכת מחשבת של אמנות מיוחדת במינה. מי שכותב ספרים שנועדו לתפוס את האוזן, העין ובעיקר את הלב והנפש של אדם קטן ולהציג בפניו את הקסם והעושר הטמונים בין הדפים, הוא לא רק אמן אלא גם בעל מלאכה מיומן שיודע להתאים את הספר לצרכים הייחודיים של אנשים בשלב בו הם הופכים מתינוקות לילדים.

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער – חלק ב' תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער – חלק ב' ספרות

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער – חלק ב' / מיכל פז-קלפ

במקרה הבוחן השני - סדרת הספרים של ג'ף קיני, "יומנו של חנון"; על פי הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" ב-5.11.12

גרג הפלי, הפרוטגוניסט של "יומנו של חנון", הוא אנטי-גיבור מובהק. הוא לא אהוד, הוא גועלי, הוא חבר ואח איום, הוא לא נאמן לאיש והוא אגואיסט מוצהר. אנחנו מודעים לחסרונות שלו ובכל זאת מזדהים איתו. למה? כי הוא לא מסתיר אותם מאיתנו. גרג הפלי מדבר בפתיחות ובהומור על תכונותיו השליליות ובכך מנטרל את תחושת העליונות שהיינו עשויים לחוש כלפיו לו הציג עצמו כמושלם. ההומור שבו הוא דן במגרעותיו הופך אותו לאדם רגיל – בדיוק כמונו – ולכן מאפשר לנו לחוש כלפיו אמפתיה, גם כשהוא רחוק מלהיות גיבור אידאלי.

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער - חלק א' תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער - חלק א' ספרות

תפקידים רגשיים וחברתיים להומור בספרי ילדים ונוער - חלק א' / מיכל פז-קלפ

במקרה הבוחן הראשון - סדרת הספרים של דאב פילקי, "קפטן תחתונים"; על פי הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" ב-5.11.12

מאז ומעולם היה הצחוק מרכיב מרכזי בתקשורת האנושית. כאשר החלו להיכתב יצירות ספרותיות לילדים, השעשוע והמשחק היו ממאפייניהן הסגנוניים הראשונים. אמנם הם תיפקדו ככלי להקניית ידע, אך מהבחירה בהם ניכרת ההבנה שההומור הוא כלי יעיל להעברת מסרים לילדים. עם התפתחותה של המודעות לילד ולעולמו, הופיע גל של ספרי ילדים שחיי הילד עומדים במרכזם, ובהם יצירות הומוריסטיות רבות. נוכחותו של ההומור בספרות הילדים המשיכה לגדול, וכיום זהו אחד המאפיינים השכיחים ביותר של סוגה זו.

על היונה ששיגעה את העולם על היונה ששיגעה את העולם כללי

על היונה ששיגעה את העולם / יותם שווימר

רשימת ביקורת על ספרו של מו וילמס, "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס"

זה יהיה קשה, אבל אני מבקש לדבר ברצינות על "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס". זה יהיה קשה, שכן כל מי שנחשף לסיפור בלשון המקור (אנגלית), או בתרגום החדש של גילי בר-הלל סמו (הוצאת קלסיקלטת), יודע שמדובר באחד הספרים המצחיקים והמהנים שראו אור בעשור האחרון.

לרשימות נוספות
דייסה של קלילות, תנועה והומור דייסה של קלילות, תנועה והומור איור

דייסה של קלילות, תנועה והומור / שחר קובר

ביקורת על איוריו של עומר הופמן לספר "אבא אכל דיסה" מאת שהם סמיט

ספר הילדים הכי יפה שיצא השנה הגיע אלי. "אבא אכל דיסה" מאת שהם סמיט, זכה לאיורים נהדרים של עומר הופמן. בעיניים ביקורתיות במיוחד חיפשתי דבר שלילי לומר על איורי הספר, ללא הצלחה.