המומינים

מִינֵי מוּמִינֵי - תקווה ונחמה נוסח העמק / אמי כהן

אם מישהו יגיד שהחיים של המומינים זה פנקייקס בריבה עם החבר'ה ומסיבות אמצע קיץ, הוא לא יטעה. יש שם המןן פנקייקס, מלא ריבה. אבל לא רק. יש גם פנקייקס וגם מבול ואבא שעוזב את הבית. יש גם ריבה וגם כוכב שביט שמאיים ליפול בעמק. יש גם מסיבות אמצע הקיץ וגם התפרצות הר געש.

מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים / אמי כהן

טור שישי מסכם על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כשהמיולין משווה בין להיות בעל אוסף לעומת היות אספן, הוא מבטל את ההישג שבהשלמת אוסף ומקונן על סיום החיפוש, תהליך בניית האוסף... אבל אנשים שיש להם סוף שאוספים את עצמם - מעצם היותם אספן ואוסף בה בעת - איכשהו שם זה לא עובד.

מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי / אמי כהן

טור חמישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

אבל סנופקין, ששמות, ככל רכוש אחר, לא מעניינים אותו באמת, נדרש בערב אביב אחד להעניק שם ליצור אחר. חי זנבי.

מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח / אמי כהן

טור רביעי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

משהו סנופקין הבין: אי אפשר לחנך ילד רעב, צמא או ילד שקר לו. אי אפשר לחנך ילד בלי לייחד אותו ובלי להבין מה הוא מרגיש. אולי אי אפשר לחנך ילד בכלל. אולי כל מה שאפשר לעשות זה לטפל, לצחוק ולשחק.

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה / אמי כהן

טור שלישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כן, זעירה, מומינאמא. זעירים המומינים, כולם. אולי מאי וסניף קטנים יותר, אבל חי זנבי, גם שאר יושבי העמק רמשיים למדי.

מִִינֵי מוּמִינֵי – חתיכת תיק / אמי כהן

טור שני על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

אם אין לה חדר משלה שיזכיר לה מה ומי היא רוצה להיות, לפחות יש תיק.