יותם גדרון


העולם הוא קטן והמסע - אינסופי / יותם גדרון
ביקורת על שתי תערוכות במוזיאון ישראל: "מסעות" ו"איזה עולם קטן"
במספר עבודות בתערוכה מהדהד אותו מתח בין מסע אשר יוצא מבית, מתקיים ביחס אליו, ומסתיים בו, לבין מסע שהוא חיפוש אחר בית או מסע קיומי בלתי נגמר. האם המסע יכול להכיל בתוכו את האפשרות של בית, או שמא מסע הוא בהכרח תמונת המראה של ההשתייכות, האינטימיות והמקלט הביתי? מהדיון שמייצרות העבודות בתערוכה ברור שבניגוד לאינטואיציה הראשונית, שני המצבים הקיומיים הללו - זה של ההשתייכות וזה של המסע - אינם עומדים זה כנגד זה אלא מתקיימים פעמים רבות במקביל.


הפוליטיקה של ספרות הילדים – גבולות החירות בספרות ובמציאות / יותם גדרון
רשימה המבוססת על הרצאה שניתנה בכנס "הפנקס" השני
ם עולם ספרות הילדים, בסופו של דבר, נשלט על ידי מבוגרים. מבוגרים הם שמכתיבים את הגבולות שלו, והם שמעצבים את אופיו. לאור זאת, נשאלת השאלה מה מקומם של הילדים בעולם הזה, וכיצד באה לידי ביטוי החירות שלהם במסגרתו? כלומר, מה מקומם בעולם הזה, שמבוגרים מגדירים את תוכנו, כמי שיש להם את החירות לחשוב בעצמם, להביע דעה, ולהאמין? ראשית כל, חירותם של ילדים במרחב של ספרות הילדים כוללת גם את החירות שלהם שלא לקחת חלק בעולם הזה, כלומר פשוט לא לקרוא ספרים. אולם זו תשובה חלקית, המתחמקת מלב העניין. השאלה שאני מבקש להשיב עליה היא איזה טקסט יזמן קריאה של ילדים אשר תהווה הגשמה של החירות שלהם, ומדוע.


לקרוא בציור – דימויים של ילדים קוראים (חלק ב') / יותם גדרון
על יצירות אמנות המציגות הרגלי קריאה של ועם ילדים לאחר התפתחות ספרות הילדים במאה ה-18
אם הדימויים הקאנוניים של ישוע ומריה הקוראים, כמו גם זה של קופידון, היו מוכרים עוד בימי הביניים ובתקופה הביזנטית, דימויים חילוניים של ילדים קוראים הופיעו רק יותר מאוחר, ואלה יכולים ללמד אותנו לא מעט על הרגלי הקריאה של ילדים בעבר. במאות ה-18-19, החלו לעסוק באופן יותר מובהק בחינוכם של ילדים, וגם ספרות הילדים המודרנית שאנו מכירים כיום התבססה לקראת מחצית המאה ה-18, באנגליה. בהתאמה, דימויים של ילדים קוראים הפכו מקובלים יותר בהקשר חילוני (גם אם עדיין הושפעו מהדימויים הדתיים הקאנוניים), בפורטרטים משפחתיים ותיאורים של חיי היום יום.



לקרוא בציור - דימויים של ילדים קוראים (חלק א') / יותם גדרון
על דימויים מתולדות האמנות המספקים ראיות על אודות הרגלי הקריאה שהיו נהוגים בעבר, ומלמדים מה ייצגו ילדים קוראים
האם ילדים קוראים מבטאים קדושה ומעורבות אלוהית, או דווקא דאגה הורית? האם הם צאצאים צייתנים וממושמעים, או פורעי סדר שצריך לאלף ולמסד באמצעות חינוך והנחלת ערכים? האם הקריאה היא טקס מעבר לבגרות וביטוי למשמעת או דווקא אפשרות למתן דרור לדמיון ולמחשבה? מה מלמדת קריאת ילדים על עתידם? ומה מלמדים ילדים קוראים על הוריהם? ייצוגים של ילדים קוראים בדימויים מתולדות האמנות מספקים ראיות על אודות הרגלי הקריאה שהיו נהוגים בעבר, אך מעבר לכך, הם מלמדים מה ייצגו ילדים קוראים וכיצד נתפסה קריאתם של ילדים בעיני החברה.


למאטיס יש את האנימציה בבטן / יותם גדרון
על התערוכה "שפת ילדים" המוצגת במוזיאון הרצליה
תערוכת הקולנוע הניסיוני "שפת ילדים" המוצגת כעת במוזיאון הרצליה עוסקת בילדות ובעולמם הפנימי של ילדים, אך היא איננה תערוכה שנוצרה בהכרח בעבור ילדים או בעבור מבוגרים. הבחירה ליצור תערוכה אשר מצד אחד איננה מיועדת בהכרח לילדים ולא מוצגת באגף נפרד במוזיאון, ומצד שני עוסקת בנושא הקרוב לליבם של ילדים, היא בחירה שיש בה כדי לערער על התפיסה לפיה אמנות לילדים שונה מהותית מאמנות למבוגרים.


הפוליטיקה של הילד הא-פוליטי / יותם גדרון
על חירות, הגבלים, הגנות ופוליטיקה בחייהם של ילדים ובתרבות המיועדת להם
העיקרון הבלתי מנוצח שניצב תמיד אל מול הסרת כל המגבלות החוקיות והחברתיות המוטלות על ילדים הוא "טובתו". זהו כמובן מושג מתעתע ביותר בשל היותו נתון לפרשנותם הבלתי מוגבלת של מבוגרים; מבוגרים הם שקובעים את אמות המידה לטובתו של הילד ואת המבחנים להבטחתה. אין ספק שילדים זקוקים פעמים רבות להגנה מפני היחשפות מיותרת למציאות אכזרית (מטפורות ומשלים, לדוגמה, הם כלים מבורכים לצורך כך כשנעשה בהם שימוש מושכל), אולם אין גם ספק שפעמים רבות ההגנות מצד המבוגרים אינן מוצדקות.