מאמר

מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – האוסף או החיים / אמי כהן

טור שישי מסכם על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כשהמיולין משווה בין להיות בעל אוסף לעומת היות אספן, הוא מבטל את ההישג שבהשלמת אוסף ומקונן על סיום החיפוש, תהליך בניית האוסף... אבל אנשים שיש להם סוף שאוספים את עצמם - מעצם היותם אספן ואוסף בה בעת - איכשהו שם זה לא עובד.

מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – מי אני, מה שמי / אמי כהן

טור חמישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

אבל סנופקין, ששמות, ככל רכוש אחר, לא מעניינים אותו באמת, נדרש בערב אביב אחד להעניק שם ליצור אחר. חי זנבי.

מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – חי צומח / אמי כהן

טור רביעי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

משהו סנופקין הבין: אי אפשר לחנך ילד רעב, צמא או ילד שקר לו. אי אפשר לחנך ילד בלי לייחד אותו ובלי להבין מה הוא מרגיש. אולי אי אפשר לחנך ילד בכלל. אולי כל מה שאפשר לעשות זה לטפל, לצחוק ולשחק.

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה ספרות

מִינֵי מוּמִינֵי – חיי רמש, או: כמה קטנה מאי הקטנה / אמי כהן

טור שלישי על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

כן, זעירה, מומינאמא. זעירים המומינים, כולם. אולי מאי וסניף קטנים יותר, אבל חי זנבי, גם שאר יושבי העמק רמשיים למדי.

מִִינֵי מוּמִינֵי – חתיכת תיק מִִינֵי מוּמִינֵי – חתיכת תיק ספרות

מִִינֵי מוּמִינֵי – חתיכת תיק / אמי כהן

טור שני על ספרי "המומינים" מאת טובה ינסון

אם אין לה חדר משלה שיזכיר לה מה ומי היא רוצה להיות, לפחות יש תיק.

מִִינֵי מוּמִינֵי – בראשית בראה טובה ינסן מִִינֵי מוּמִינֵי – בראשית בראה טובה ינסן ספרות

מִִינֵי מוּמִינֵי – בראשית בראה טובה ינסן / אמי כהן

כשטובה ינסון קראה בספר בראשית ובראה את המומינים

"בחושך", אומרת מומינאמא, "הכול נראה יותר גרוע". אבל האמת היא שהכול באמת גרוע: מומינאבא נעלם, השמש נעלמה, והם עצמם עלולים להיעלם עוד רגע בתוך ביצה טובענית שבה חי נחש גדול.

לרשימות נוספות
ספרות נוער להט"בית בישראל – אוקסימורון? ספרות נוער להט"בית בישראל – אוקסימורון? רשימות ומאמרים

ספרות נוער להט"בית בישראל – אוקסימורון? / אבישי גרצ'וק

על מצבה הנוכחי של ספרות להט"ב לנוער בישראל

משרד החינוך הישראלי, המייצג את המדיניות הממשלתית, אינו מעודד או נותן מקום לייצוג שכזה – אז כיצד יכולות הוצאות הספרים להצדיק את פרסומם של ספרים העוסקים בנושא? אם לנוער גאה אין מקום במערכת החינוך, האם בכלל הוצאות הספרים מעלות על דעתן לשים פעמיהן לטריטוריה שכזו?

זיקה עמוקה למקופחי הגורל זיקה עמוקה למקופחי הגורל רשימות ומאמרים

זיקה עמוקה למקופחי הגורל / ד"ר ניצה דורי

השתקפות המצב הסוציו-אקונומי הדל בעיירה היהודית של המאה שעברה בשירי הקובץ "פתחו את השער" של קדיה מולודובסקי לילדים

מבוקר עד ערב הילדה אילת עמלה בפרך ללא חום ואהבה, בעבודות שאינן מתאימות לגילה ולכוחה, מאוימת על ידי אביה האלים: "וגם האב, שחור מפיח, בקורנסו מטיח: זכרי כי מן הבית אגרשך הפעם!"

הנגיף הזה הוא לא אני הנגיף הזה הוא לא אני רשימות ומאמרים

הנגיף הזה הוא לא אני / עינת ברעם אשל

מחשבות על פואטיקה בימי פנדמיה

את שטף הסיפורים וספרי הילדים בנושא הקורונה יש לייחס לניסיון להכניס סדר במציאות משברית המתנהלת בתנאי קושי, חוסר ביטחון ואי-וודאות, כדי להוסיף ולמלא את פונקציות ההובלה, ההכוונה והחסות הרגשית המיוחסות לאוכלוסייה הבוגרת ביחס לחברת הילדים.

איורים מחוללים דינמיות איורים מחוללים דינמיות איור

איורים מחוללים דינמיות / ד"ר ניצה דורי

איורי ספריה של רינת הופר לילדים כמקדמי למידה דינמית

איוריה של הופר מתכתבים באופן מדויק עם הכתוב ויש הלימה ברורה בין השפה הכתובה לשפת האיור. את איוריה היא מכנה "טמונות". כוונתה היא שבכל תמונה טמונה גם מעין חידה, שעל הילד לפענח תוך העשרת עולם האסוציאציות שלו.

המסע אל עבר השינוי המסע אל עבר השינוי רשימות ומאמרים

המסע אל עבר השינוי / רויטל קריצ'בסקי

על דחייה חברתית בספרות ילדים וב"הסיפור שאינו נגמר"

נראה כאילו ישנה הנחה סמויה בקרב כותבי ספרות הילדים כי ספרות הפעוטות כבר לימדה את כל שיש ללמד בתחום החיברות, ומכאן והלאה היחיד הגיע לשלמות ולא נותר אלא לעצב את החברה בכדי שתקבל אותו כפי שהוא ולא תפגע בשום צורה באינדיבידואליות שלו ובאישיותו הייחודית.

לברוא את הנמצא לברוא את הנמצא רשימות ומאמרים

לברוא את הנמצא / אסתי הלפרין-מימון

מחשבות בעקבות ספרן של איריס אליה-כהן ותמי בצלאלי, "טל מחכה לרכבת"

האזכור של שני ספרי ילדים מן הקלאסיקה הישראלית מייצר תחושת מוכרות ושפה מילולית וויזואלית משותפת, המכניסה את הקורא אל תוך עולם בו המוכר עולה על הזר.

תכנים ישנים יותר »