מאמר


שיח פואטי - מקומה של ספרות הילדים ביצירתו של סמי מיכאל / יפה ברלוביץ
חלק ראשון של מאמר על יצירתו לילדים של סמי מיכאל
סמי מיכאל הוא הראשון שהעז לקרוע באחת את מסך הבושה, ובאמצעותם של נורי/סעיד/לואיז, הוא מיידע אותנו מהי בגדד היהודית, על פי תפיסת העצמי-ההיסטורי של משפחה יהודית רב-דורית ורב-שורשית, קשריה עם עם-הארץ הערבי לידידות וליריבוּת.


איך דגים מדברים? / גיא טנא
שירי משחק, אי-גיון ורשימה באלבומי הילדים "הכבש הששה עשר", "והילד הזה הוא אני", ו"ילד פעם"
הן שירי האי-גיון והן שירי הרשימה מאפשרים ליוצרים יציאה מעשייה נורמטיבית וכתיבה "שגרתית" לילדים, המתרכזת, למרבה הצער, במציאת הדרך הפשוטה והקלה ביותר למשוך תשומת לב ומקום גבוה יותר בתחרות זו או אחרת.


קריאה? - לא, תודה! / יסמין אלעד
איך לעודד קריאה אצל סרבני קריאה, ועל התפקיד החשוב של ספרניות
כספרנית, כמובן שגם אני מונעת מאינטרסים (ובראשם, אני מעוניינת בכמה שיותר קוראים בספרייה), אבל אני באה ממקום אחר - המטרה שלי היא שהילד ייקרא. קריאה בעיניי היא ערך בפני עצמו. ערכה לא נמדד בתועלת שהיא מביאה, או במטרה שהיא משרתת.



שואגות מתוך דפי הספר / טל ברייר בן מוחה
על היעדרן של דמויות נקביות בספרות הילדים, ומשמעות ההיעדר הזה
מלבד העדרן של חיות גיבורות ממין נקבה בספרות הילדים, חשוב להתבונן בתפקיד הניתן לחיות הנקבות בעולם הספרותי. לעומת עמיתיהן הזכרים, המקום המיועד להן הוא בדרך כלל מקום האובייקט, הסבילה, מקום מקובע וסטראוטיפי: פעילותן, תפקידן, ומחשבותיהן משקפות ומקבעות חשיבה מוטה מגדרית


להצביע על הפגם הנסתר מעיני כולנו בעולם המודרני ועל המחיר שאנחנו משלמים / יחיעם פדן
מאמר העוסק בחשיבות של ספרו האהוב של מיכאל אנדה, "מומו"
מומו" הוא ספר נפלא ויחיד במינו, ובמרכזו משל על החיים המודרניים ועל השפעתה המשתקת של שגרת החיים החדשה: שעות עבודה ארוכות, מקום עבודה ובו לא רק מסעדה אלא גם מכון כושר, פנאי מצומצם, מתוכנן עד השנייה האחרונה. באמצעות נערה אחת עשויה לבלי חת נבנית פנטזיה המזכירה באורח מפחיד את המציאות שרבים חיים בה היום.


להמציא ילדות ישראלית / יפה ברלוביץ
על "דבר לילדים" ועל "הבוקר לילדים"
"הבוקר לילדים" ראה נגד עיניו מודל של "ילד טוב ארץ ישראל": מחונך, חרוץ, ונאמן לעמו ולמולדתו. גם "דבר לילדים", כמובן, צידד במודל דומה, אלא שהוא עטף אותו בכמיהה אין קץ לאדם-עברי-חדש, שכולו חופש ופתיחות ועליצות כובשת (כמו הילדים והילדות בציוריו של נחום גוטמן, שהיה צייר הבית).