נדב וייסמן
איור
ראיון מילולי - ויזואלי על תהליך יצירתו של המאייר, סגנונו ובחירותיו האמנותית
העולם שאני בונה הוא עולם אינטואיטיבי שנבנה על יחסים של כתם וקו, צבע וצורה. יש בו מן ההשטחה והוא מתרחש על ציר אחד. אני מאמין שילדים מסוגלים לקרוא ולחוות איור דרך היחסים האלה.
ספרות
על הספרים "צעד קט", "יונתן" ו"ליבי 3, או: מה קרה ביום הכי מעצבן בשנה?"
ספר שירה מוצלח לפעוטות וילדים קטנים מתאפיין לרוב לא רק בסיפורים טובים, אלא גם במצלול וקצב, שמהם יכולים ליהנות אפילו תינוקות בני חודשים ספורים, ממש כשם שהם נהנים מ"אקורדיון" קרטון צבעוני. ההשפעה של ספרים כאלו על עולמם של תינוקות ופעוטות היא רבה
איור
ראיון עם בוגר תקשורת חזותית ב"בצלאל" על פרויקט הגמר שלו - "טיול בוקר", איורים לשירים של א. א. מילן
אני מוקסם מספרי ילדים ישנים, מהדפוס העני הזה של מספר צבעים מצומצם. אני לא יודע אם זה דבר שמאפיין אותי בהכרח, אבל לפרויקט הזה ניגשתי עם רצון לעבוד בצבעוניות מצומצמת. כמו שאמרתי, רציתי להביא משהו מן התקופה שבה הספר יצא לראשונה בארץ, אבל באינטרפרטציה אישית. מה גם שהספר הוא ספר שירים וזה הרגיש לי נכון: יש שקט מסוים בטכניקה הזאת, בלובן של הדף ביחס לכתמי הצבע. זה לא מתלהם, זה לא משתלט על הדף.
יצירה מקורית
טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן
יצירה מקורית
טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן
יצירה מקורית
טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן
לרשימות נוספות
יצירה מקורית
טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן
יצירה מקורית
טקסט המשתתף בתחרות "איור תחילה", על פי איור של נדב וייסמן
כללי
תערוכה מקוונת מעבודותיהם של סטודנטים במסלול איור ב"בצלאל"
קורס איור ספרים בהנחיית רותו מודן, במסגרת המחלקה לתקשורת חזותית שנה ג' בבצלאל, נלמד לראשונה במתכונת סטודיו של שש שעות של עבודה מעשית בכיתה. הקורס נבנה כך שכל סטודנט מתקדם לפי הקצב האישי שלו במטרה להגיע לסוף הסמסטר עם ספר גמור וכרוך. יש מי שבחר להגיע לשיעור עם אקריליק, דיו או וואקום ולעבוד על הכפולות שלו בכיתה, ויש מי שבחר לבנות על הדף קומפוזציות בעיפרון, ולצבוע בבית. כל הדרכים כשרות.
איור
רשמים מהחוויה הוויזואלית שמעורר הספר "אוליביה" מאת איאן פלקונר
יום שני, 10:00 בבוקר, שיעור איור מתחיל. המרצה נכנסת עם שני סלים מלאים בספרים – קטנים, גדולים, של היום, של פעם, בעברית, באנגלית, בגרמנית. באחד מאותם שיעורים ראיתי את "אוליביה" מבצבץ בין מחשב מק בצבע לבן ובין "הרוח בערבי הנחל", שבימי הזוהר שלו גם הוא היה לבן. פונט גדול ודקיק צועק: "או-ליב-יה" ומתחתיו איור של חזירזירה לבושה בשמלה, שפת הגוף שלה מבשרת: "אני טרבלמייקרית, אני יודעת, אבל אתה תאהב אותי בכל זאת". התחלתי לדפדף בו, ואז סגרתי אותו, הסתכלתי שוב על הכריכה, והתחלתי לקרוא אותו, מהעמוד הראשון.