נחום גוטמן
איור
נפלאות השיטוט העירוני / איריס ארגמן
על מסע יצירתי ברחוב, בעקבות תערוכה חדשה
התערוכה המוצגת כעת בגלריית "המקרר" היא המשך טבעי של החקירה הבלתי פוסקת שלי את הרחוב העירוני. וכאן המקום לציין כי תחילתה של דרך ארוכה התחילה ב"טור הרחוב" שפורסם בכתב העת "הפנקס".
יצירה מקורית
הלחמניות של שמעון / איריס ארגמן
מיני תרגימא - מדור אוכל ילדות
ואני המשכתי לגנוב לו את הלחמניות! ההנאה היתה כפולה: טעמן המתוק והנימוח של הלחמניות לצד חדוות הנקם הפכו את המעשה שלי להרגל שלא יכולתי להיגמל ממנו.
ספרות
להמציא ילדות ישראלית / יפה ברלוביץ
על "דבר לילדים" ועל "הבוקר לילדים"
"הבוקר לילדים" ראה נגד עיניו מודל של "ילד טוב ארץ ישראל": מחונך, חרוץ, ונאמן לעמו ולמולדתו. גם "דבר לילדים", כמובן, צידד במודל דומה, אלא שהוא עטף אותו בכמיהה אין קץ לאדם-עברי-חדש, שכולו חופש ופתיחות ועליצות כובשת (כמו הילדים והילדות בציוריו של נחום גוטמן, שהיה צייר הבית).
במה ומסך
פסטיבל חיפה להצגות ילדים 2015 - הצגות התחרות והצגות הדגל / טלי כוכבי
במה כדאי לצפות השנה בפסטיבל חיפה להצגות ילדים? רשימה שניה
אחרי יום שלם, מעניין, מעשיר, חווייתי ומעייף של צפייה בשש הצגות התחרות והצגת הדגל של הפסטיבל, יש לי בראש סלט של עלילות, דמויות, תפאורות, שירים ורגשות, וגם לא מעט מסקנות. הראשונה והחשובה מכולן - מדובר בפסטיבל איכותי ביותר, באמת. לא "איכות" במרכאות- איכות של "להרגיש שנתנו לילדים משהו שווה ולסמן וי" אלא איכות אמיתית, עמוקה, ורמה אמנותית ומקצועית גבוהה מאוד שאפיינה את כל ההצגות.
כללי
הצדעה למאיירי השחור-לבן / דני קרמן
על העושר שבאיורי שחור-לבן
בכל הזדמנות שנופלת לידי אני מדבר בשבח האיורים בשחור-לבן. ברשימה זו אנסה להסביר את הדבר. אסור להתייחס למה שאני כותב להלן כהכללה, ויש לזכור שמדובר בדעה אישית. ברוב הספרים שבהם יש איורים בשחור-לבן - שהם בדרך כלל ספרים לילדים בוגרים יותר מאלו שצורכים ספרים עם איורי צבע - האיורים אינם מהווים רצף המוביל את הסיפור. המשמעות היא שכל איור עומד בפני עצמו. כמובן שמצד התוכן ישנה המשכיות (קונטיניואיטי) שהמאייר שקל להתחשב בה, אבל כשמדובר באיור שחור-לבן, המאייר לא חייב להתחשב באיור הקודם או באיור הבא.
ספרות
אֶחָד מִשֶּׁלָּנו / יְמִימָה אֲבִידָר טְשֶׁרְנוֹבִיץ
שני פרקים ראשונים מתוך הספר "אחד משלנו"
יָצָאתִי וְלִבִּי טוֹב עָלַי: חֹפֶשׁ הוּא חֹפֶשׁ, וְהֵן יוֹדְעִים אַתֶּם מָה טַעֲמוֹ. נִדְמֶה: כְּנָפַיִם צָמְחוּ מֵאֲחוֹרֵי גַּבִּי וַאֲנִי טָס בֵּין עֲצֵי הַחֻרְשָׁה. הָיְתָה זוֹ חֻרְשַׁת אֵיקָלִיפְּטוּסִים צְעִירִים וַעֲלֵיהֶם יְרֻקִּים, רַעֲנַנִּים. הוֹלֵךְ אֲנִי וְנֶהֱנֶה מִן הַדְּמָמָה סָבִיב, וּפִתְאוֹם קוֹל הֲמֻלָּה וְרַעַשׁ: קְבוּצַת יְלָדִים בָּאָה לִקְרָאתִי, יַלְקוּטֵיהֶם עַל שִׁכְמָם וְהֵם מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת. כָּל אֶחָד וְאֶחָד רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל חֲבֵרוֹ בְּקוֹלוֹ וּבְצַעֲקוֹתָיו. הִסְתַּתַּרְתִּי מֵאֲחוֹרֵי אַחַד הָעֵצִים וְהִקְשַׁבְתִּי לִצְרִיחוֹתֵיהֶם. וְזֶה מָה שֶׁשָּׁמַעְתִּי:
