סיגלית דיל
איור
עוגיות ירח / סיגלית דיל
מיני תרגימא - מדור מאכלי ילדות
בילדותי הייתי חוזרת מבית הספר ושוקדת על שיעורי הבית, והרגעים המופלאים בהם אימי היתה נכנסת לחדרי עם צלחת ועליה עוגיות הירח הטעימות שאפתה במיוחד בשבילי לצד כוס שוקו מתקתק, היו תמיד מעלים על פניי חיוך של אושר. זה היה פסק זמן מתוק (תרתי משמע) שזכור לי עד היום. כשטבלתי בשוקו החם את העוגיות הפריכות, ממהרת לתחוב אותן לפי בטרם יקרסו, הייתי עוצמת עיניים ונרגעת מלחץ המבחן הממתין לי מחר בבוקר.
ספרות
המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין
על הספרים "אריה בן-נעים ה-14", "היונה שסבלה מפחד גבהים", "הסיפור על יואב ששלח את המשפחה שלו בדואר"
בחירת שם לתינוק שנולד היא החלטה כבדת משקל, שמביאה בחשבון הקשרים משפחתיים ותרבותיים, חלומות, תקוות ונבואות. ובכל זאת, למרות כל הכוונות הטובות, מסתובבים בינינו לא מעט אנשים שהיו מחליפים בשמחה את שמם
ספרות
"לקרוא סיפור אימה זה תמיד לחזור לילדות"
על אימה ופחד בספרות ילדים ונוער - למה צריך את זה ומדוע ילדים אוהבים כל כך לפחד?
האימה מתמודדת עם שדים, גם פסיכולוגיים וגם תרבותיים. היא מדברת על סודות, שאף ז'אנר אחר לא מדבר עליהם. הסיבה שסיפורי בלהות משפיעים עלינו, מפחידים ומאיימים עלינו (על אף שאנחנו יודעים שזה רק "כאילו", שזה רק ספר או סרט), היא שהם מדברים עם חומרים נפשיים מודחקים, ומעוררים אותם לחיים, מאווררים אותם, מספקים להם מפלט. ספרי אימה לילדים (אבל לא רק לילדים) תמיד מספרים, ברובד הסמוי שלהם, על סודות שעולם המבוגרים, והמידע שהוא מספק, לא משככים.
