סיון זיו וינד

אימאפָּק פָּק פָּק פָּק פָּאאק / סיון זיו־וינד

כשהחיסון פג... // הכל קרה במהרה. // הנוצות היפות שלי נעלמו, // הרגליים העבות התארכווווו, // המקור התעגל, התרכך, התכהה, // ושוב יכולתי לשרוק.

סַבָּא מֶכֶס / סיון זיו וינד

סבא התקדם למדף אחר ועצר ליד חבילה ענקית של גירי פחם צבעוניים ושבורים. "סיסו! בואי תראי! אולי תרצי לצייר עם הגירים? אפילו שהם שבורים הם עדיין מציירים."

מי מכיר את סיסו והקיר? / סיון זיו וינד

"למה אי אפשר לראות מה יש מעבר לך?" //"למה את רוצה לראות מה שיש מעבר?" // "כדי לראות מי אתה!" // "אני קיר" // "כן, כן, אני יודעת... אתה קיר, נעים מאוד להכיר"

דגל ירוק / סיון זיו וינד, איור: לי-אור עצמון פרואין

יצירה מקורית בשפת החוף

"ביקשתי מעצמי משאלה (רק אחת): לראות ולהרגיש איך זה לחיות על היבשה, את מבינה? להתהלך בין אנשים, לטפס על הר, לטעום צוף פרחים, ללטף פרה, לנסוע ברכבת, לשתות מבקבוק אבל עכשיו אני חייב לחזור."

המכתב הוא מרחב אינסופי / סיון זיו וינד

כיצד נוצר פרויקט "מכתבי שסק", ועל הכוח הגלום במכתב

מה הוא מכתב? סיפור. סיפור על חוויות חדשות, רגשות ואנשים, נופים, על געגוע ומשאלה. לדעתי המכתב מבקש לראות אלו רגעים חשוב לנו לכתוב עליהם. אולי ההתבוננות ברגעים אלו, יש גם בכוחה ליצור אותם?