עד עצם היום הזה

המקום המכושף המקום המכושף פרויקטים מיוחדים

המקום המכושף / אורית קוריצקי

על מרחבים מכושפים של ילדות

גם אם במבט ראשון נדמה שהמקום המכושף הוא זיקוק, או הקפאה של הילדות, בקריאה קרובה מסתבר שמדובר במרחב דו משמעי. בדומה למעבר לנרניה דרך ארון המעילים ההופכים לעצי יער, גם הצניחה האיטית במאורת ארנב שעל קירותיה תלויים שידות ומדפים, היא הדרגתית, דרך מרחב – סף שלא משתייך במובהק לאף אחד מהעולמות.

לפעול מן הַיֶדַע אל החוּשים לפעול מן הַיֶדַע אל החוּשים פרויקטים מיוחדים

לפעול מן הַיֶדַע אל החוּשים / נורית יובל

עקרונות בהבדלים בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים

אצל הילד התהליך הפוך: מן החושים אל הַיֶדַע. הכל חדש לו, אין לו עוד אוצר  מושגים וידיעות, הפרטים של העולם נבראים לנגד עיניו כשהוא מגלה אותם לראשונה, בזה אחר זה, ותוהה עליהם ובוחן אותם. אבל חושים יש לו מטֶבע בְּרִיָיתו.

המפוזר מכפר אז"ר - כך וכך שנים אחרי... המפוזר מכפר אז"ר - כך וכך שנים אחרי... יצירה מקורית

המפוזר מכפר אז"ר - כך וכך שנים אחרי... / דפנה שמשוני / איור: רינת גלבוע

יצירה מקורית על דמותו הבוגרת של המפוזר מכפר אז"ר

כשקראו לי "איש" הייתי בסך הכול בן עשרים ושש, וברור ש"כל תינוק אותו (אותי) הכיר", כי כשההורים שלהם היו עסוקים בלהיות רציניים בעולם המבוגרים, אני הייתי היחיד שירד על הברכיים וחייך אליהם ישר לעיניים.

הפולשת - זהבה ושלושת הדובים, גרסת 2018 הפולשת - זהבה ושלושת הדובים, גרסת 2018 יצירה מקורית

הפולשת - זהבה ושלושת הדובים, גרסת 2018 / נירה בר

סיפור מאויר עכשווי מקורי לסיפור הקלאסי

שלוש דמויות פסעו לאטן בערפילי הבוקר. אחת גדולה אחת קטנה ואחת בינונית. הן נכנסו למתחם הגדול של איקאה זמן רב לפני פתיחת החנות, כדי לבצע בדיקת ביטחון שגרתית בטרם יגיעו העובדים, ואחריהם גם הלקוחות. "שלושת הדובים" - זה היה כינויים.

לא סיפור לילדים? לא סיפור לילדים? פרויקטים מיוחדים

לא סיפור לילדים? / יעל מולצ'דסקי

על הגבול הדק בין ספרות ילדים לספרות מבוגרים דרך "לשבור את החזיר" מאת אתגר קרת

הילד זקוק לאמת לא פחות משהוא זקוק להגנה. והספרות מאפשרת גם חשיפה וגם הגנה – כי החשיפה נעשית במקום מוגן, במעבדה אנושית שהניסויים בה מתבצעים בסביבה מבוקרת.

סוד הזמן הנעלם סוד הזמן הנעלם פרויקטים מיוחדים

סוד הזמן הנעלם / אור ארנסט

על הדמויות שבאמת חיו את ילדותן

ברבים מסיפורי אגדות, מוסר וחניכה, אפשר למצוא צעירים וצעירות המייחלים להשתלב בעולם המבוגרים, גם מתוקף מעמדם הפגיע והכורח להיחלץ משם, אך בעיקר כמִשאלת לב וכמטרה סופית של כל אחת ואחד: להיהפך אדם בוגר. כך הם מקווים להינשא, לעמוד במשימות, לזכות בכבוד ויקר, ו"להתפתח" בדרכם לחיי בורגנות ואצולה.

לרשימות נוספות
דו קרב נגד הזמן דו קרב נגד הזמן פרויקטים מיוחדים

דו קרב נגד הזמן / טל חן

ניהול המערכה בין הנעורים והזקנה, ברומן "דו-קרב" מאת דויד גרוסמן

שותפים נוספים לניצחון על אויב הזמן גם הנערים הצעירים הקוראים את הסיפור. הם שהתחילו אותו בציפייה לסיפור אקשן בלשי עם גיבורים נועזים, אבל מצאו את עצמם מזדהים דווקא עם קשישים רגשניים – אשר היו פעם כמוהם – צעירים חובבי אקשן ויחד איתם מצליחים להקפיא את הזמן ולנצח אותו.

זהירות! יש זקנה בסוף הספר הזה זהירות! יש זקנה בסוף הספר הזה רשימות ומאמרים

זהירות! יש זקנה בסוף הספר הזה / אפרת אוסט

האם ספרות הילדים מעיזה להסתכל לזיקנה בעיניים?

המטמורפוזה הזו. ההבנה שמדובר בקו רציף שכולנו נעים עליו בכיוון משותף. קו מישורי שאם אעז להסתכל על האופק שלו אראה את קצהו המפחיד והבלתי נמנע. אראה את הזדקנותי שלי.  את כפות ידיי הקמוטות והכתמים השזורים עליהן. את גבי השפוף שכבר לא מצליח להזדקף כמו פעם.

והאבא הזה הוא אני והאבא הזה הוא אני יצירה מקורית

והאבא הזה הוא אני / גיא הרלינג פישר, איורים: עובדיה בנישו

שלושה שירים של ילד שהפך לאבא

וְרַק עַכְשָיו, כְּשֶאַתָּה אַבָּא, / וּמְקַבֵּל מֵהַהוֹרִים / לַילָה שֶל שֶקֶט וּמְנוּחָה / פִּתְאוֹם אַתָּה קוֹלֵט / שֶהָיוּ אָז שְנֵי אֲנָשִים / שֶנֶהֱנוּ מִזֶּה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמְּךָ.//

הדבר המרתק בהתבגרות הוא חומר הגלם: הזמן - ראיון עם רונית ויס-ברקוביץ הדבר המרתק בהתבגרות הוא חומר הגלם: הזמן - ראיון עם רונית ויס-ברקוביץ פרויקטים מיוחדים

הדבר המרתק בהתבגרות הוא חומר הגלם: הזמן - ראיון עם רונית ויס-ברקוביץ

על הפרויקט התלת-סדרתי שהתחיל ב"עניין של זמן", ועל האופן המרתק שבו דמויות מתבגרות על המרקע

איש מאיתנו לא שיער ש"עניין של זמן" תתגלגל כך ותימשך יותר מעשרים שנה. השחקנים השתנו מול עינינו, הכותרת "עניין של זמן" קיבלה משמעות סימבולית, וזו היתה חוויה מעוררת השתאות.

לעוף מכאן לעוף מכאן ספרות

לעוף מכאן / נאוה סמל

ארבעת הפרקים הראשונים ברומן מאת נאוה סמל

בארון גבוה שמרו אצלנו את בגדי הקיץ בחורף ואת בגדי החורף בקיץ. ככה זה היה מאז שהייתי קטנה מאוד. אני לא זוכרת מי קבע את הכלל הזה. אולי אמא שלי. בכל פעם שהתחלפה עונה התרחש טקס שלם. אבא היה גורר את הסולם הגבוה מהפרדס, מעמיד אותו מתחת לארון, ואני הייתי מתייצבת מתחתיו, מעבירה בזהירות שמיכות מקופלות, סוודרים וגרבי–צמר מגולגלים לכדורים.

כמו מישהו שדפק על דלת המון זמן ולפתע פתחו לו כמו מישהו שדפק על דלת המון זמן ולפתע פתחו לו יצירה מקורית

כמו מישהו שדפק על דלת המון זמן ולפתע פתחו לו / רתם פרגר וגנר

מי היא המתבגרת? זו החולמת לעוף או זו המכירה בכך שלעולם לא תעוף? קריאה חדשה ב"לעוף מכאן" מאת נאוה סמל

"לעוף מכאן" מאת נאוה סמל הוא סיפור התבגרות לבני נעורים, שראה אור לראשונה לפני שלושים שנה. זו הזדמנות, אם כן, לחזור אל הסיפור המינימליסטי והיפה הזה, ולשאול בעקבותיו על המשאלה לעוף מכאן, על סיפורי התבגרות, על מה שמייחד אותם ועל התכוונותם הגילאית.

תכנים ישנים יותר »