פיקצ’רבוקס

אלה חוקי הפורמט / נעמה בנזימן אלה חוקי הפורמט / נעמה בנזימן כללי

אלה חוקי הפורמט / נעמה בנזימן

הפיכת הדף משמשת את הופר ליצירת מתח, כאשר האיור מרמז על ההמשך (זנבה של החתולה). כל כפולה נפתחת בפתרונה של הכפולה הקודמת ומסתיימת במשפט שנקטע ממש לפני סופו.

הדלתות של תום זיידמן-פרויד / מרית בן ישראל הדלתות של תום זיידמן-פרויד / מרית בן ישראל איור

הדלתות של תום זיידמן-פרויד / מרית בן ישראל

יש פתח בגדר הכלונסאות; "שער", קורא לו הסופר, אבל תום מציירת רק רווח. ושימו לב שעל־פי ממדיו, הספר הוא בדיוק החתיכה החסרה להשלמת הגדר: הספר הוא השער, אומרת תום. ואם חושבים על כך, הספר – כל ספר – הוא למעשה אוסף של דלתות נייר שאנחנו פותחים בזו אחר זו בזמן הקריאה, באופן ליטרלי ומטפורי כאחד.

שיטוט לילי, נעורים אירופאיים, והחיפוש אחר שייכות / גלית לוי שיטוט לילי, נעורים אירופאיים, והחיפוש אחר שייכות / גלית לוי איור

שיטוט לילי, נעורים אירופאיים, והחיפוש אחר שייכות / גלית לוי

"חתלתול ושומר הלילה" הוא אחד מספרי הפיקצ'רבוק הטובים והמוצדקים שתורגמו לאחרונה. מעשה התיווך שלו כפול: הוא אינו "רק" סיפור שעבר משפה לשפה אלא שהוא מגלה לקוראיו עולם שלם שהוא זר להם מבחינת זמן ומרחב: לילה באתר בנייה.

כל מה שצריך זה ארוחה חמה / עידן ברנדלר כל מה שצריך זה ארוחה חמה / עידן ברנדלר כללי

כל מה שצריך זה ארוחה חמה / עידן ברנדלר

האופן בו האחים פאן מכניסים את הדימויים הקשורים לסבא משלב שלפני ההירדמות אל תוך המסע, יש בו להעצים את תחושת החלום של הסיפור, שהרי לא פעם עולים בחלומות מראות וחוויות שהתרחשו קודם לכן במציאות.

על אמנות הצבע / עדי סברן על אמנות הצבע / עדי סברן איור

על אמנות הצבע / עדי סברן

המאיירת ג'והי יון בחרה לאייר ספר זה בשני צבעים בלבד- אדום וירוק. בלגן הצבעים הזרחניים זועק מהדפים ברעש של צבעי אזהרה, שמגזים את פסי פרוות הטיגריס ומעצים את אווירת האלימות רוויית הדם, של סיפור העוסק כולו בשכרון כוח וקוטביות של שני צדדים במלחמה.

לשלוף ארנב מהדואר / עידן ברנדלר לשלוף ארנב מהדואר / עידן ברנדלר כללי

לשלוף ארנב מהדואר / עידן ברנדלר

אין מקום יותר אפרורי בימינו מתיבת דואר, ומהדואר בכלל. מעולם שבו ניתן היה למצוא בין דפי מכתבים רגשות עוצמתיים - מאהבה וגעגועים ועד כעס ואפילו נקמה, נותרו רק מכתבי בירוקרטיה והודעות על משלוחים של מוצרים מיותרים. אך למרות אפרוריותה של תיבת הדואר במציאות, דווקא ספרות הילדים מצאה אותה כאלמנט מזמין ומלהיב.

לרשימות נוספות
לחבר בין התווים - ראיון עם תמר בראון אלקלס על "הלהקה שלי" לחבר בין התווים - ראיון עם תמר בראון אלקלס על "הלהקה שלי" איור

לחבר בין התווים - ראיון עם תמר בראון אלקלס על "הלהקה שלי"

אני אוהבת מאוד לכתוב לילדים וילדות כי הם בוחנים את הכול בעיניים סקרניות, הכול חדש בחוויה שלהם.ן. מבחינתי, זו זכות גדולה לכתוב לילדים וגם אחריות גדולה. לכתוב עבורם זה כמו להזין את שורשי העץ

דפדוף דו-לשוני - ראיון עם המו"ל אסף אזולאי דפדוף דו-לשוני - ראיון עם המו"ל אסף אזולאי איור

דפדוף דו-לשוני - ראיון עם המו"ל אסף אזולאי

הרעיון של הקמת אוסף של ספרי איכות לדוברי ערבית ועברית הוא ניסיון ליצור מעין רשימת קריאה, רפרנס, שאליו יוכלו להתייחס הורים וילדים דוברי שתי השפות. דמיינו מצב שבו שני ילדים, דובר עברית ודובר ערבית, נכנסים לספרייה ומתעקשים לקרוא בדיוק, אבל בדיוק, את אותם הספרים!

זרותן של חיות האדם זרותן של חיות האדם כללי

זרותן של חיות האדם / עידן ברנדלר

רשימת ביקורת על ספרם של אלן סרג' דיזוטפ ודלפין רנו, "עט המתנה"

אפיון נוסף למבוגרים הסובבים את ליאו, חוץ מחוסר ההבנה של אותו פלא הגלום בעט, הוא היותם מתוארים באיור כבעלי חיים לבושים, ואפשר אף להוסיף: במיטב מחלצותיהם - מנעליים ועד כובעים.

התיאטרליות של הכפולה התיאטרליות של הכפולה איור

התיאטרליות של הכפולה / אורנה גרנות

על חשיבותה של הכפולה בפיקצ'רבוק - תצוגה סימולטנית של שני דפים הפונים זה אל זה

להקריא, או יותר נכון לספר פיקצ'רבוק זו הזדמנות תיאטרלית. לכתוב או לנתח פיקצ'רבוק מרגיש לי לפעמים כמו להסביר בדיחה - איך אפשר להסביר בלי להרוס אותה?

לקרוא בשני קולות לקרוא בשני קולות איור

לקרוא בשני קולות / גלית לוי

רשימת ביקורת על ספר הילדים של אשכול נבו ודיוויד הול, "מחשבה ממתינה"

כשנמרוד יוצא עם המחשבות שלו לגינה, "מחשבה רדפה אחרי מחשבה", ואפשר ממש לראות כיצד הביטוי הציורי היפהפה הזה מקבל חיים על הדף בצורה של צבר פרצופים, דמויות וחפצים שצמודים זה לזה עד שהם יוצרים כתם מלא פרטים

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? איור

למה טיטוס? למה רמברנדט? למה שמעון צבר? / מרית בן ישראל

סקירה מיוחדת של הפיקצ'רבוק מאת שמעון צבר בליווי רישומים של רמברנדט, "בוא הביתה, טיטוס!"

ופתאום, ילד ושמו טיטוס. ילד ככל הילדים. אמו עקרת בית ואביו צייר. צבר לא המציא את השם, אבל גם לא ניסה להעלים או להצניע או להתנצל עליו. הוא חוגג את ההיפוך בכותרת, בקריאה, "בוא הביתה, טיטוס!" ואני זוכרת היטב איך זה סדק והפך את היוצרות. ערבב את השחור בלבן.