צ’ארלס דיקנס
על צדיקים טהורים ונבלים מלידה / גיל הראבן
רשימת ביקורת על התרגום החדש ל"דיוויד קופרפילד" מאת צ'ארלס דיקנס
מי איננו מכיר בסביבתו אדם שחייו ניצלו הודות לצירוף מקרים נדיר, או שפגישה מקרית התוותה את דרכו? האם אירועים "לא סבירים" אינם קורים, ותכופות? האם ספרות שכל מה שמתרחש בה הוא בעל סבירות סטטיסטית גבוהה – משקפת נכון את המציאות?
איך מוציאים ספר לאור? סיפור בשבעה פרקים / אסף ברקת
על תהליך הוצאת הספר הקלאסי "דיוויד קופרפילד"
זה בדיוק הכוח של הספרות - ובמיוחד הספרות הטובה וה"קלאסית" - היא לא תלויה כלל בזמן ובמקום. היא אמיתית ומרתקת ומרגשת ומרוממת בזמן שהיא נקראת בדיוק כמו בזמן שנכתבה, והמציאות שמסביבה לא יכולה לה.
הטוב הרע והמכוער / יותם גדרון
על הצדדים האפלים (או היעדרם) בגרסאות קולנועיות ל"אוליבר טוויסט"
אחת השאלות שעולות תמיד בנוגע ל"אוליבר טוויסט" של דיקנס וגם בנוגע לעיבודיו השונים, היא מי קהל היעד שלהם. במקור לא כתב דיקנס לילדים ולנוער אך מכיוון שגיבור הרומן הוא ילד, דבר שלא היה נהוג בתקופה בספרות למבוגרים, נתפס הרומן כ"לא רציני". כמו כן, עלילת הסיפור הסימטרית והמלודרמטית, הפן הדידקטי שבו, והדמויות המגוונות והשובות המתוארות בו נתפסו כמתאימים יותר לספרות ילדים.
דייסה דלילה ושושנים / יותם גדרון
כמה מחשבות על צדק חברתי ובידור בעיבודים קולנועיים לאוליבר טוויסט
"אוליבר טוויסט" הוא גם רומן מהנה ומבדר במיוחד – הוא מפחיד, מצחיק, מותח, מעציב ושובה את הקורא באופן מעורר השתאות. הרומן נמצא במקום של כבוד ברשימת הספרים עם המספר הרב ביותר של עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה, ולא קשה לנחש מדוע: יש ברומן הזה הכול – עלילה מהפנטת ומלודרמטית, דמויות מגוונות ומרתקות, תפאורה מושלמת, הומור חריף לצד רצינות תהומית, וכמובן, סוף טוב.
לשון שנעה בזריזות ארנבית / שהם סמיט ואמנון כץ
ראיון עם מתרגמי "אוליבר טוויסט" מאת צ'ארלס דיקנס, שרואה אור בימים אלו
כמו בכל תרגום, עשינו כמיטב יכולתנו לשמור על רוח היצירה, על סגנונה ועל הלשון המיוחדת לה – לשון שבמקרה זה נעה בזריזות ארנבית על ציר שקצהו האחד הוא שפה מליצית ורבת פאתוס והשני שפת רחוב המונית.