שירה ברוך מלכא

להתחבא, לשחק, להקשיב / מור פוגלמן-דבורקין

מהדורה מקוצרת על הספרים "יעל מתחבאת", "סיפור על יד", "ממש עכשיו"

האצבעות הן איבר שמוצג לא פעם בשירים וסיפורים כבעל חיים משל עצמו, כמעט עצמאי משאר הגוף ומן ה"אני". לכן ה"הלבשה" של הרגשות השליליים הללו עליהן מאפשרת לילדים לעבד אותם מתוך ריחוק מסוים המספק ביטחון.

רַעֲמֵי שָמַיִם / מאת: יעל בן ברוך, איורים: שירה ברוך מלכא

רַעֲמֵי שָמַיִם / הֵם דְפִיקוֹת הַלֵּב שֶל אֱלֹהִים. / וּכְשֶיֵש סְעָרָה וְגֶשֶם / אַז אוֹתָם שוֹמְעִים. / אַל תִּדְאַג אֱלֹהִים, / זֶה תֵּכֶף יִפָּסֵק, / וּבֵינָתַיִּם אַתָּה צָרִיךְ / מִשֶּהוּ שֶיְחַבֵּק.//

בוגרים לגילם - שירה ברוך מלכא

ראיון עם בוגרת מסלול איור ב"שנקר" על פרויקט הגמר שלה

אל הספר “מרי פופינס” התגלגלתי במקרה ונשביתי מיד על ידי העולם המשונה שבו. הסופרת פמלה טרברס יצרה (או אם לצטט אותה- "גילתה") את פופינס כדמות מלאת סתירות, שמכילה בתוכה בטבעיות גם את העולם הפראי, השיבטי והקדום לצד העולם התרבותי, ההגיוני והארצי ובכך יוצרת תיווך בין שני העולמות האלה, שלרוב מתנגשים זה בזה. על פי הספר, כל ילד מגיע באופן טבעי מהעולם הפראי, עולם התת מודע, בו אפשר לשוחח עם חיות ועם הרוח, וככל שהוא גדל הוא שוכח ומצטרף אל העולם המוכר לנו, עולם המבוגרים, שפעמים רבות מדי אנחנו משוכנעים שהוא כל מה שישנו.