תאטרון


מעופפת גבוה / קרן ארחה-צ'רטקוף
רשימת ביקורת על ההצגה החדשה מבית תיאטרון המדיטק על פי ספרו של אריך קסטנר
כבר בכניסה לאולם, הבמה חשופה ובסיס התפאורה ניגלה לצופים – עמודים וגדר ולפניה נדנדה וסולם, צללי עצים והכל טובל באור כחול של ערב. הילדים נדחפים ימינה שמאלה ומזורזים על ידי המלווים למצוא מקום והאויר מלא פיטפוט אבל הסוד כבר שם, נוכח.


מצעד היצירות האיכותיות לילדים – שנת 2012, חלק 1
בחלק הראשון הענקת עיטור הצטיינות בתחומים: ספר ילדים מקור, ספר ילדים מתורגם, איור בספר מקור, איור בספר מתורגם, הצגת תאטרון.
ביקשנו מהעוסקים בתרבות לילדים על גווניה השונים, מתוך הערכה לטעמם וניסיונם, לבחור את מיטב היצירות שנעשו השנה לילדים. מתוך כוונה להעניק במה ליצירות איכותיות לילדים, החלטנו לציין את היצירות החשובות של 2012.


מסע בהצגות לילדים / ד"ר גתית שמעון
מסע של דו-שיח בעקבות שלושה תאטראות לילדים
אנשים שאיתם שוחחתי מתרגשים באמת ממה שהם עושים. הם אוהבים, מאמינים ומוקירים את עבודתם, למרות שהיא לא תמיד קלה ופעמים רבות בהחלט מאתגרת, לא פחות מדרכו של כל איש מקצוע אחר. החדווה והקסם שכולם מחפשים לשווא באורות נוצצים ובבגדי פאר של הופעות בכורה נמצא כאן, בעבודה אמיתית, יצירתית ורגשית מאוד של אנשים שבחרו לעבוד במשהו שמדבר אליהם באמת.



בלי ילדות עם קוקיות / רוני ברודצקי
רשמים מפסטיבל הצגות הילדים חיפה, 2012
אני אוהבת תיאטרון לילדים מאותן סיבות שאני אוהבת תיאטרון למבוגרים, ואני לא אוהבת תיאטרון לילדים מאותן סיבות שאני לא אוהבת תיאטרון למבוגרים. למעשה, אני לא עושה שום אדפטציה במהלך הצפייה. אני לא מוצאת את עצמי חושבת: אוח! כמה נפלא זה לילדים ואילו לי זה אחרת לגמרי. יש איזה שוויון מוחלט בעיני הצופה שבי, בילדה ובמבוגרת שבי.


תאורה בחסות השמש / יעל תלם
רשימת ביקורת על ההצגה "מומו וגנבי בזמן" של "פשוט תאטרון יער"
את הספר הקסום הזה של מיכאל אנדה עיבד גדי פור להצגה המתרחשת ביער. גדי יצר את ההצגה לפני כשש שנים עם קבוצה של שחקנים ומוסיקאים, חברים בארגון "שומרי הגן". מאז היא רצה (אם כי נראה שיותר הולכת באיטיות...) ביערות ברחבי הארץ. "אתם חושבים שהגעתם להצגה, אבל למעשה ההצגה התחילה אתמול", אומר גדי בדברי הפתיחה שלו לקהל.


הצגה שולטטתתת11!!!! / תמר הוכשטטר
הערות בעקבות פסטיבל הצגות לילדים בחיפה
התיאטרון נמצא במשבר שמתחדד אף יותר בתחום התיאטרון לילדים. שאלות ששואלים עצמם יוצרי תיאטרון מקבלות תוקף משמעות אל מול דור שנולד לתוך מהפכת התקשורת. לתיאטרון אין סיכוי בתחרות במגרש הריאליסטי והיום-יומי, הטלויזיה עושה זאת טוב יותר.