בוריקיטס
זוהר ומיכאל מאוד אוהבים בוריקיטס במילוי גבינה שסבתא ראשל מכינה. בורקסים קטנטנים – בוריקיטס. ערב אחד לפני השינה, סיפרה להם סבתא ראשל איך לפני שנים עלתה על רכבת ונסעה מהעיר איזמיר בטורקיה בה נולדה, עד נמל חיפה בישראל, ואיתה מזוודה עם בגדים וגם צידה לדרך – קופסה עם המון בוריקיטס טעימים. אבל הדרך הייתה מאוד ארוכה, עם הרכבת שהתפתלה ממפרצי הים האגאי ועד ראש הנקרה, עד שכשהגיעו אל התחנה האחרונה לא נשאר בוריקיטס אחד קטנטן לרפואה.
באותו הלילה בעודם ישנים נפתח חלון חדר הילדים, והרכבת הטראנס-תיכונית-אקספרס נכנסה במשק כנפי שלדגים נודדים. שלום לכם, אמר שחף אדום מקור עם כובע של נהג קטר, סבתא ראשל הזמינה עבורכם טיול לעיר מולדתה, בואו ועלו אל הרכבת שבדרכה אל טורקיה הרחוקה.
מיכאל וזוהר נכנסו אל קרון הנוסעים שהיה מלא בילדים. היו שם ילדים שאהבו את עוגיות האניס של סבתא שנולדה בעיר בירות שבלבנון, היו שם אחרים שאהבו עוגיות רייבה עם פיסטוק חלבי שהכינה סבתא אחרת מהעיר חלב שבסוריה, והיו כאלה שפשוט אהבו דובדבנים ותפוחים שצומחים בדרך על מורדות ההרים. כולם ישבו יחד ועם צפירת השחף אדום המקור, ועם השלדגים הנודדים, עפה הרכבת דרך החלונות הפתוחים על המסילה המסתלסלת שבאוויר.
חלפה הרכבת מעל ראש הנקרה כמו שסבתא ראשל סיפרה, ומשם אל העיר בירות שבלבנון בה מילאו את הקופסה במאלן עוגיות אניס ומשם המשיכו אל העיר חלב שבסוריה בה נוספו המון עוגיות רייבה, ואז לאורך נהר האורונטס אל העיר הקדומה אנטקיה שבטורקיה ודרך הרי הטאורוס הגבוהים אל קפדוקיה, ארץ הסוסים היפים. הילדים נצמדו לשמשת קרון הרכבת, מביטים בסוסים הדוהרים בין מגדלי אדמה גבוהים כמו ארובות. פיות נוצצות עפו מתוכם וביחד הם המשיכו לפמוקלה, גבעת הפלאות הלבנה. המלך פרגמון טבל במעיינות החמים שעל הגבעה ונופף לשלום לרכבת הילדים, שפגשה את דרך המשי בדרכה מסין הרחוקה עד לאיזמיר.
אבל הדרך הייתה מאוד ארוכה, עד שכבר הגיעו אל התחנה האחרונה, הקופסה הייתה לגמרי ריקה והבטן של הילדים מאוד מלאה, עד שהם לא יכלו לאכול אפילו בוריקיטס אחד קטנטן לרפואה, וזו אולי הסיבה שכזוהר ומיכאל התעוררו למחרת, דילגו מעל ארוחת הבוקר כי הם לא היו רעבים מרוב חלומות מתוקים, וכשבצהרי היום הבטן שרה בגעגועים, חיכו להם בקופסת האוכל מאלן קטנטניטס טעימים – שקוראים להם…
(לפעמים הם פוגשים על החוף את השחף אדום המקור. עייף מנסיעות ארוכות הוא זמר עכשיו. מעל הליפסטיק האדום, הוא צבע גם את הריסים והוא שר בין העננים על מדינות שכנות ואופקים פתוחים)
