יורדים מהפסים

לבונה הרכבות נולד תינוק – בשעה טובה ושמחה!
אך מרוב התרגשות ועייפות (ככה זה כשיש תינוק במשפחה) –
בנה הכל במהירות.
שׂם בּוּכנה, זכר שָסתום,
חיבר כל בורג במקום
ורק טעות אחת קטנה עשה שלא בכוונה –
במקום קטר אחד, חיבר לרכבת שני קטרים.
שניים. לא להאמין. קטר משמאל וקטר מימין.

כך נחה לה על הפסים רכבת יוצאת מן הרגיל, ממש לא נעים.
ואם חשבתם שזה הכל או שלא היה לכם נעים לשאול
אז שימו לב – קטר אחד ירוק וקטר שני כחול.
באמת בִִּלבּול גדול.

כל קטר היה להוט לקחת את תפקידו ברצינות –
הקטר הירוק רצה להוביל,
הכחול משך חזק,
הירוק צפר טרו-טרו,
הכחול בקול שרק,
אחד שעט לכיוון אילת,
השני פנה לקריית שמונה
ומרוב שמשכו ודחפו,
הם כמעט נפלו מהמסילה.
אין ספק שהשניים היו מאד נחושים, ממש ירדו מהפסים.

והקרונות המסכנים שלא ידעו במי מהם לבחור ומה להחליט
(כי לא היה להם ברור כלל מי השליט)
החליטו להחליט יחדיו על שביתה ונשארו במקום!
זה מה שעושים כשרוצים שינוי
והם לא סתם רצו שינוי הם גם קיוו לקבל הפסקה,
יום אחד בלי נסיעות ובלי מִטען. הם חששו משחיקה.
אז הם עצרו. וזהו.

והקטרים, שלא הפסיקו לטרטר ולקטר, מצאו את עצמם לבד.
כל אחד במקום אחר.
הקטר הירוק פרץ בבכי והכחול ייבב בקול,
ירדו להם דמעות של דִיזל ובֵנזין וזה לִכלֵך הכל.
הם לא ידעו איך את העניין לִפתור ולבסוף הבינו שאין ברירה,
צריך למצוא פשרה. כל אחד מקבל וכל אחד מוותר.

כך עלה במוחם רעיון נהדר
שיש להתחיל כבר מחר, לכל המאוחר –
אחד מוֹביל, אחד מוּבל. קל.
אבל זה לא תמיד היה פשוט,
בשביל להוביל צריך לקחת אחריות,
בשביל להיות מובל צריך לחכות בסבלנות.
אך עם הזמן זה הצליח בגדול. ברצינות.

מיום ליום הפכו הקטרים לחברים
וחשבו שבאמת חבל שהם אף פעם לא נפגשים,
חולפים זה על פניו של זה על המסילה או עוצרים זה לצד זה במחלף.
אז הם החליטו לסגור מעגל – קטר לקטר, אף לאף.

כך נסעה לה על מסילה מיוחדת רכבת יוצאת מן הרגיל,
רכבת עם שני קטרים, חברים.
רכבת מופלאה שנוסעת רק…
במעגלים.

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה