אורית ברגמן מאיירת את “הגוזל הזמר” מאת חיה שנהב

16 תגובות:

1. שחר קובר הגיב:

   9 בספטמבר 2012 בשעה 20:16

   באמת שיר כיפי. ולאייר עורב נשמע תענוג. כשהייתי קטן מצאנו עורב פצוע. הוא גדל בגינה שלנו עד שהכנף שלו הבריאה ואז הוא עף לובחזרה לעולם העורבים. קראו לו מקס והיה לו מנהג (שאולי הוא מנהג עורבים באופן כללי?) להשתגע כשהוא ראה צבע אדום. כמו שור.

2. Orit_Bergman הגיב:

   13 בספטמבר 2012 בשעה 15:27

   גם לי היה פעם עורב, בעצם גוזל עורבני שמצאתי מרוט ופצוע. קראו לו טיאפו, על שם הכלב של אלה קארי (נדמה לי שלכל חיות המחמד באותה תקופה קראו באותו שם) והוא גדל להיות עורבי למופת. הוא הלך איתי לכל מקום והעיר הערות מצחיקות מהעמדה הנוחה שלו על הכתף שלי.
   יום אחד קצרתי דרך בדרך לחברה ועברתי דרך מטע תפוחים. טיאפו נפרד ממני בשימחה ונשאר לגור על עץ דלישס עסיסי.

3. עורבנית הגיב:

   15 בספטמבר 2012 בשעה 11:51

   לפני גוגל בטח יצאת החוצה ..יש מלא עורבים שם בחוץ..בילדותי מצאתי גוזלים שרציתי נורא להצליח לגדל ולהבריא אותם בבגרותי כשלמדתי באוניברסיטת תל אביב הם היו מקפצים על הדשא , מתנדנדים, ומנסים לחטוף מכל הבא ליד והיו נראים גנגסטרים משהו

4. רונית רוקאס הגיב:

   15 בספטמבר 2012 בשעה 23:31

   איך זה שלכולם היו עורבים? איפה גדלתם? לא אמרו לכם שזה מסוכן? אצלנו היו לכל היותר תולעי משי.
   אורית, הסיפור שלך נהדר.

5. ערן שחר הגיב:

   15 בספטמבר 2012 בשעה 23:48

   ואני זוכר איך כילד חובב טבע נלקחתי לא פעם תחת חסותה של המורה לטבע למרכז הזואולוגי באבו כביר ושם בשנות השמונים היה עורב שלמד לדבר והיה קורא למטפל שלו וצווח “אברם, אברם”.
   היום אני מגדל ילד-עורב בן שש, שכל חרוז מפלסטיק שקוף שהוא מוצא ברחוב הוא חומד ומשוכנע שמדובר ביהלום.

6. גיא גרניט הגיב:

   22 בספטמבר 2012 בשעה 16:33

   מה גוגל? לא, סתם, גם גוגל, בהחלט, ברור 🙂 אבל יש כמה מאיירים שאני מעריך שלא מוותרים על פליקר בחיפוש רפרנס, וחלקם אף מתחילים ומתמקדים שם, או אפילו בצלמים(/ארכיונים) מסוימים בפליקר שהם מעריכים או רלבנטיים לפרויקט

   בכל אופן, תמונות נהדרות, ממתין בציפייה להמשיך

7. גיא גרניט הגיב:

   22 בספטמבר 2012 בשעה 16:42

   הייתי נותן דוגמא, אבל מע’ התגובות בד”כ לא מאפשרת לי להוסיף לינק

   בפייסבוק של נדב וייסמן הנהדר (בצלאל) הוא מציג רפרנסים שמצא. למשל הילד (האמריקאי?) המקסים (ילד אמיתי. עולה עכשיו לכיתה א’) שעליו ביסס את הדמות בספר שהוא מאייר

8. גיא גרניט הגיב:

   24 בספטמבר 2012 בשעה 9:47

   *ורק כדי שלא ארגיש משוחד-פליקר, אומר שיש (פה ושם) תמונות מעניינות טובות גם בפיקאסה, פינטרסט, גוגל-פלוס, מאגרי סטוק/קליפ-ארט (גטי, Thinkstock, קורביס..) ויש גם אתרים מתמחים (נאס”א, נשיונל ג’אוגרפיק, ארכיונים). להרבה מהם יש היום גם אפליקציות. בקיצור, לא רק גוגל 🙂

   ננסה לשים לינק, הארכיונים בפליקר
   http://www.flickr.com/commons

9. נועה זית הגיב:

   27 בספטמבר 2012 בשעה 17:21

   עורב זה נושא כאוב. (“כשאתה אומר עורב/אתה בטח חושב על משהו רע/וזה כואב לי נורא/שח העורב מרה”… ע. הלל) ועוד בלי סוף אלוזיות כאלה על עורבים שחורים ומפחידים שלא יודעים לשיר (אדגר אלן פו, העורב והגבינה, הסרט עורבים, מה לא ן) אז לי אישית נראה די אתגר לאייר עורב ממש חמוד, כולל איך שהוא שר

10. גיא גרניט הגיב:

    6 באוקטובר 2012 בשעה 20:54

    נועה, נזכרתי בעורב הזה של דיויד הול. ונדמה לי שהיה לו עוד אחד 🙂

    http://www.nuritha.co.il/a349743-%D7%91%D7%93%D7%A8%D7%9A-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%94-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA-%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%90%D7%A1-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D

11. ערן שחר הגיב:

    7 באוקטובר 2012 בשעה 1:28

    גיא, העורבים הנוספים של דיוויד הול מאויירים בספר השירה של חיה שנהב שאני כל כך אוהב: “העורב והלימון”
    https://ha-pinkas.co.il/?p=2485
    יש שם שני שירי עורבים נהדרים.

12. גיא הגיב:

    7 באוקטובר 2012 בשעה 7:09

    ערן,
    אכן. מגניב..
    תודה!!

13. גיא הגיב:

    7 באוקטובר 2012 בשעה 7:30

    ואין לי מושג איך (חיפשתי עכברים..) בדיוק נתקלתי בזה 🙂

    http://www.flickr.com/photos/30563568@N03/6094299089

14. Orit_Bergman הגיב:

    9 באוקטובר 2012 בשעה 7:50

    חזרתי מחופשה ארוכה למצא להקת עורבים מרחפת מעל לפוסט שלי. תודה לכולם 🙂

    גיא, כמובן שאני לא נעצרת בגוגל, גוגל הוא משל לאוסף האפשרויות הבלתי נדלות של רפרנסים שבאינטרנט.

    רונית, זה באמת נשמע מגניב עורב בבית, אבל האמת היא שאבא שלי עידן צורה מיוחדת של סרבנות לחיות. הוא הודיע שהוא לא אוהב חיות מבוייתות ולכן לא יכנס לבית שנו שום חתול או כלב.
    כך עברו בביתנו קיפוד חולה ועמוס קרציות, עורבני, וראשנים.
    את הראשנים גדלנו במרפסת, וביום השמח שבו הם הפכו לצפרדעים הם קפצו ראש למותם מהקומה השלישית בה גרנו.
    היום יש לי כלבה, חתולה ושלוש תרנגולות.

    נועה, את צודקת, עורב הוא לא חיה חמודה וגוזל (בניגוד לאפרוח) הוא חיה ממש מגעילה.
    אבל בסופו של דבר בחרתי לאייר דווקא את הגוזליות שלו, כמו שאולי אמא עורב רואה אותו.

15. גיא הגיב:

    9 באוקטובר 2012 בשעה 13:00

    נשמעת החלטה מסקרנת 🙂

    וגוגל – כן, ברור, הנחתי ככה, גוגל זה גם מה שאתה עושה ממנו – למשל החיפוש לפי תמונות החדש, נהדר,
    וכשחושבים על זה, גם פיקאסה זה בעצם גוגל, וגם גוגל-פלוס (שיש טענה מוזרה שצלמים עוברים אליו מפליקר).
    ומי יודע, אולי יום אחד דווקא לוחות ההשראה בפינטרסט ישלטו בכיפה

16. גיא הגיב:

    9 באוקטובר 2012 בשעה 13:02

    נשמטה שורה: ..שהיתרון שלו (פינטרסט), קצת כמו בפליקר, שאתה יכול לאסוף לעצמך, בתוך האתר, דברים רלבנטיים שמצאתי (מועדפים או “לוח”, גלריות). אולי גם בגוגל-יים יש ואני לא מכיר, ובטח עם תוכנות למיניהן