אימה בלונדינית בבית הדובים / מירי שחם
על מנגנון ההרס ומנגנון ההזדהות במעשייה "זהבה ושלושת הדובים"
אוגוסט 19, 2010
במעשייה “זהבה ושלושת הדובים” אין זוועה אלא רק הכנה לזוועה – יש זירה, יש קרבן אפשרי, יש תוקפים פוטנציאליים. יש הזדמנות ויש עילה. אך הציפייה המתוחה לקטסטרופה אינה מתממשת בסופו של דבר.
את מסבה את תשומת הלב לדבר מעניין, והוא ההזדהות של הקוראים בו זמנית עם זהבה ועם הדובים. חשתי בזאת בזמן הקריאה בסיפור. בגרסה שאני מכירה, זהבה חוזרת לבית אמה וזו מטיפה לה שהחטטנות היא מידה רעה. זהבה לומדת את הלקח, ומעתה ואילך אינה נכנסת לבתי זרים. לעומת זאת היא מתיידדת עם הדוב הקטן ומשחקת איתו ביער. נדמה לי שבכך הופך היער שבסיפור לבכלל לא מאיים, אלא הוא הבית השכן שיש להכיר את יושביו כדי לחבבם.
אף פעם לא ידעתי למה הסיפור הזה כל כך תפס את הבנות שלי כשהיו קטנות. לא מצאתי בו אחיזה ועניין מלבד המקצב והחזרתיות המוסיקלית – צלילית. ועכשיו הבנתי ממך מה הן אהבו, ואני לא ידעתי… כף לקרוא.