קלאס / מאת: איריס ארגמן, איור: צחי פרבר

24 תגובות:

1. רונית רוקאס הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 19:23

   תמיד משהו שם בסוף מוסיף עוד רובד ועוד עומק. וצחי, ציור נהדר. תענוג.

2. רחל קנופ הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 19:26

   השיר והאיור מקסימים 🙂

3. צחי פרבר הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 20:07

   תודה לך רונית 🙂

   היות ומדובר בשירי רחוב, כוונתי היא לצייר על חפצים אותם ניתן למצוא זרוקים ברחוב: ניירות אריזה ישנים, קרשים מלוכלכים, או כמו במקרה הזה, שקית נייר דהוייה ומקומטת.

4. שחר קובר הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 20:33

   איריס – שיר יפיפה. צחי – איור נהדר, אני אוהב את האדון שהולך ומתמוסס לו.

5. ורד לבר הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 20:43

   זאת אני! זאת אני הילדה עם הצמות שלקחה איתה את הקלאס! תודה שציירת לי.

6. נעה סמלסון הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 20:51

   שיר-סיפור מיוחד במינו ואיור נהדר. איריס, החזירי לנו גם את הקפיצה בחבל, עם השירים המלווים, ואת הגומי, חמש אבנים ועוד משחקים ששכחנו.

7. סיגל הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 21:14

   סיפור מקסים. מחזיר אותי לילדות מתוקה של משחקי שכנים בחצרות ולא כל אחד מול המחשב……….
   איזה כיף………..

8. הדר ראובן הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 21:16

   איריס וצחי, זו ממש יצירה שלמה יחד וגם לחוד. מתאים גם לילדים וגם למבוגרים (שזה הכי טוב), נוסטלגי ומלא רבדים.
   וצחי, גם הטכניקה כרגיל אינטיליגנטית.

9. חיה אלקבץ הגיב:

   27 בפברואר 2013 בשעה 22:43

   לא יכולה להישאר אדישה..איריס, שיר שיש בו קסם רב.. קסם ילדות.. געגוע לרחוב, אהבתי, מבקשת להקים ארגון להחזרת הקלאס לרחובות… צחי, ציור נפלללללא! רוצה גם.

10. מאירה פירון הגיב:

    28 בפברואר 2013 בשעה 7:21

    כהרגלך איריס – נוגע ללב במקומות שכמעט שכחנו על קיומם.

11. מרב הגיב:

    28 בפברואר 2013 בשעה 7:25

    זה מאוד נחמד מידי פעם לקחת הפסקה.. שיר מתוק תודה 🙂

12. צחי פרבר הגיב:

    28 בפברואר 2013 בשעה 8:22

    שחר, נעה, הדר וחיה, תודה על תגובתיכם בנוגע לאיור, הם חיממו את ליבי.

13. צחי פרבר הגיב:

    28 בפברואר 2013 בשעה 8:27

    כמובן, “הן” ולא אחרת, סליחה.

14. אלכס הגיב:

    28 בפברואר 2013 בשעה 9:48

    קלאסי

15. ציפי תורקיה אימס הגיב:

    28 בפברואר 2013 בשעה 19:50

    איריס קלאס מקסים!

    בתוך כל העולם הטכנולוגי הזה שרץ, מתקדם ומתחדש לנו ולילדנו,
    זהו טקסט שמחזיר לנו את הפשטות והתמימות שבדברים שם המילים הם קסם.

    בהצלחה,

    ציפי תורקיה אימס

16. נועה בקר הגיב:

    3 במרץ 2013 בשעה 14:16

    כדברי המשורר האירי אוליבר גולדסמית’ שאמר :
    I love everything that’s old: old friends, old times, old manners, old books, old wines

    והשיר והאיור מזכירים לי את זה, כי בכל דבר ישן יש געגוע, וניחוח של פעם זה דבר ממכר
    שיר מתוק ואיור משגע

17. איריס ארגמן הגיב:

    3 במרץ 2013 בשעה 16:23

    תודה רבה על התגובות היפות והמקסימות שכתבתם על השיר והאיור. זה משמח ומרחיב את הלב .

18. איריס ארגמן הגיב:

    3 במרץ 2013 בשעה 16:25

    ומשהו נוסף: כתבתם על הקלאס כעל משהו נשכח, על דבר שהוא נוסטלגי. אם תצאו אל הרחוב תגלו שעל המדרכות המאובקות עדיין מצויר קלאס בגיר לבן.

19. צילום ילדים הגיב:

    5 במרץ 2013 בשעה 3:16

    יפיפה ומיוחד.
    אהבתי מאוד כי השיר ממש מעלה זכרונות ומחזיר לילדות.
    עושה הרגשה חמימה בלב (=

    שלומית

20. איריס ארגמן הגיב:

    6 במרץ 2013 בשעה 21:07

    תודה שלומית על תגובתך היפה ומחממת הלב. אני שמחה שהשיר
    מעלה זיכרונות נעימים.

21. מומלצי הבלוגוספירה של אסתי הגיב:

    28 בספטמבר 2013 בשעה 13:40

    מצויין השיר הזה. מומלץ אצלי.

22. ilana palomo הגיב:

    28 בספטמבר 2013 בשעה 15:54

    כל מי שעבר חמשה ושישה עשורים חוזר, בזכותך, אל ילדותו
    כשהתמימות שכנה באופן טבעי בכל מעשה ודיבור.
    שמחתי להכיר את כתיבתך.
    תודה!

    הגעתי בעקבות המלצה מהבלוג “מומלצי הבלוגספירה של אסתי”

    http://hamimlatsim.blogspot.co.il/2013/09/510-289-2013.html

23. שולה ניסים הגיב:

    30 בספטמבר 2013 בשעה 9:37

    גם אני הגעתי לכאן בעקבות המלצה שראיתי ב”מומלצי הבלוגספירה של אסתי”. סביר להניח שהילדה עם הצמות אינה אלא בילבי לא כלום מקפצת הופה היי. טבעי לה לקחת איתה את הקלאס. שמחה להיתקל בשיר.

24. איריס ארגמן הגיב:

    5 באוקטובר 2013 בשעה 18:25

    תודה על התגובות היפות. רק כעת הבחנתי בהמלצה של אסתי. זה משמח מאוד. וזה מעניין שכל אחד מפרש את השיר בדרכו: הילדה בשיר היא בילבי! זה מקסים!