שבע בום! רמי טל
על העבודה על הספר "רועי אמר" בשבעה שלבים
אוקטובר 12, 2020
לאחרונה ראה אור הספר “רועי אמר” שכתבה מאירה ברנע-גולדנברג (הוצאת “כנרת זב”מ”). המאייר של הספר, רמי טל, מספר על תהליך העבודה על הספר בשבעה שלבים.
כריכת הספר (יח”צ)
“רועי אמר” הוא ספר ילדים שיש לו משמעות רבה עבורי. הוא ספר המשך לא ישיר ל”הילדה שניסתה”, שכתבה מאירה ברנע-גולדברג, והיה הפיקצ’רבוק הראשון שאיירתי בתחילת דרכי המקצועית. למעשה, הספר מתרחש בעולם של הילדה שניסתה, במקביל לעלילת הספר הראשון, והילדה הממושקפת אפילו מגיחה בו להופעות אורח חביבות.
“רועי אמר” מספר על ישי ועל חברו רועי. לרועי יש דמיון מפותח מאוד והוא משתמש בו כדי להרשים את ישי עם שלל עובדות מפוארות ומלהיבות. הבעיה היחידה היא שהן לא ממש נכונות. חלק מההמצאות של רועי: דלפון הוא טלפון שרק גמדים משתמשים בו, העננים שבשמיים עשויים מצמר גפן מתוק, ואם ממשיכים ללכת כל הזמן ישר מגיעים בסוף ליפן. ישי מאמין לרועי, עד שהוא מבין שרועי ממציא את כל הרעיונות האלו. בשיא של הסיפור הוא מנסה לאזור אומץ כדי להתייצב מול רועי. הספר עוסק ביכולת שלנו למצוא את האומץ שלנו, לא לתת לאחרים להשפיע עלינו עם הדברים שהם אומרים – להקשיב אך ורק ללב, לאינטואיציה ולקול הפנימי שלנו.
1. ניגשתי אל העבודה על הספר עם האתגר הראשון: חיפוש הדמויות של ישי ורועי. כשקראתי את הטקסט קיבלתי רושם שישי הוא ילד חמוד וביישן עם ביטחון עצמי נמוך. רועי לעומתו הוא מנהיג, מוביל, עיקש. את התכונות האלו ניסיתי להעביר דרך עיצוב הדמויות. התחלתי לקשקש כל מיני ילדים, כדי לראות אם אני מוצא משהו שמושך אותי מספיק מבחינת הרעיון.
מאירה, יעל גובר (עורכת הספר) ואורית רובינשטיין (המעצבת), חשבו שהסקיצות הן התחלה מעניינת, ושלחו אותי להמשיך לחפש. אז המשכתי, וקשקשתי עוד ועוד. לפעמים במחשב, בפוטושופ, ולפעמים במחברת הסקיצות שלי. לבסוף הגעתי לשני אלו, שלשמחתי התקבלו בקול תרועה. יש לנו את רועי ואת ישי! עכשיו אפשר להמשיך.
2. עכשיו, כשהגיבורים הראשיים קיימים, הגיע השלב שבו אפשר לשתול אותם בתוך הסיפור. או במילים אחרות – להתחיל בסקיצות של כפולות הספר. לפעמים אני עובד על סטוריבורד לפני שאני ניגש לאיור ספר, אבל הפעם, אני מודה, הייתי כל כך נרגש לצאת לדרך שקפצתי היישר פנימה והתחלתי לקשקש. הסקיצות הראשוניות שלי הן – במלוא מובן המילה – קשקושים מקושקשים. בעיקר לעצמי. בחסות הסקיצות האלו אני בודק את מיקומי הדמויות והאובייקטים בשלל קומפוזיציות. אחרי שכל הסקיצות הראשוניות מוכנות אני מצמיד אותן זו לזו ובודק אותן ביחד. כך שבעצם כן יצא לי סוג של סטוריבורד, רק שהוא הגיע שלב אחד אחרי…
3. בשלב הבא, אחרי שהסקיצות מאושרות, אני מצייר כל כפולה מחדש פעמיים נוספות. בפעם השנייה שאר הקווים ברורים ומסדורים יותר, כך שאפשר להבין איך נראית הסביבה ואיך נראות הדמויות ואת הקשר ביניהן לטקסט. בשלב השלישי הסקיצות מגיעות כמה שיותר קרוב לקו נקי. זה לא חייב להיות קו מושלם כי בסופו של דבר אני מצייר שוב וצובע מעליו, אבל כן צריך להיות ברור מי נגד מי ומה אנחנו הולכים לקבל.
4. פעמים רבות תוך כדי עבודה על הסקיצות, רעיונות שחשבנו שהם טובים נשארים על רצפת חדר העריכה. באיור הזה, למשל, שהיה אמור לסגור את הספר, רצינו ליצור אנקדוטה משעשעת ולהראות את ישי ואת רועי (וגם את הכלב של ישי) שנים רבות אחרי, כשהם כבר מבוגרים, ומטיילים ביחד ליפן. זו היתה אמורה להיות קריצה למשפט של רועי בסיפור: “אם תמשיך ללכת כל הזמן ישר – תגיע בסוף ליפן”. לבסוף הרעיון נשאר במגירה ועבדנו על איור אחר שהתאים יותר לרוח הספר.
5. ברגע שכל הסקיצות קיימות ומתוקנות אפשר להתחיל לצבוע. אני אוהב מאוד את השלב הזה בגלל שזה הרגע שבו האיורים מתחילים להתעורר לחיים. אני גם חושש לפעמים מהשלב הזה זה כי צביעה היא אתגר שעד היום אני מנסה להתמודד איתו וללמוד אותו. אני תמיד מרגיש שאני הולך לאיבוד בעולם הצבעים האין סופי, במיוחד במחשב, שבו יש המון אפשרויות וחוסר מגבלות. הפעם החלטתי להגדיר לעצמי פאלטת צבעים ספציפית מאוד ולהשתדל לעמוד בה. כמובן שהפאלטה השתנתה כמה וכמה פעמים במהלך הצביעה הראשונית, עד שהגעתי לצבעוניות הסופית. הנה דוגמה של הכפולה הראשונה שהשתנתה ללא הרף כדי לבחון את הצבעוניות. לקח זמן, אבל בסוף מצאתי את הצבעוניות שאהבתי במיוחד ושהרגישה לי מתאימה לכפולות החדר של ישי ולספר בכלל.
6. אני מאוד אוהב את הכפולה הזאת ובכלל את הכפולות הראשונות של הסיפור, כי הן מתרחשות בחדר של ישי, ואיזה כיף זה לצייר חדר ילדים ססגוני ומסקרן! בנוסף, בכפולה הראשונה יש גם ייצוג ראשוני לעלבון של ישי שנובע מהדברים שרועי אמר לו. ישי שוכב במיטה, עצוב, ואימו מנסה לעודד אותו. זה עלבון שהרבה ילדים חווים בימינו, ולי באופן אישי זכור היטב כילד. ברגע שהגיע הלילה ונכנסתי לישון, כל תלאות היום הציפו אותי מחדש. מלבד ישי מופיעה פה גם אחותו הקטנה – הילדה שניסתה. הם חולקים חדר משותף! תמצאו בה גם הכלבלב שלהם שכיכב בספר הראשון. בכפולה הזאת רואים את הצבעים הסופיים של החדר, עם התחלה של תאורה והצללות.
7. רגע לפני סיום העבודה, אני מעמיק אל תוך הפרטים הקטנים, מוסיף היילייטס (נקודות וקווים לבנים שמדגישים חלקים מוארים), ועוד כניסה עם תאורה והצללות (אבל לא יותר מדי כי אני אוהב את האיורים שלי כשהם שטוחים יחסית). לאחר מכן אני סוגר את הקובץ, לוקח הפסקה קלה, פותח שוב, מקטין את הקנבס בפוטושופ, מצמצם את העיניים ו… בום!
איך קרה ששילבת את הילדה שניסת כבר כאן?