שלושה שירים / מאת: אירה פינסקר, איורים: בינה כץ

תֵּדְעוּ – אָמַר בְּצֵק עָלִים –
שֶׁכְּלָל וּכְלָל אֵינִי אַלִּים,
וְאִם פָּלַטְתִּי מִלִּים,
אָז מָה כָּל כָּךְ נוֹרָא?

אֵינִי קַמְצָן, אֵינִי טִפֵּשׁ,
רַק שַׁבְרִירִי וּקְצָת יָבֵשׁ,
אוֹמֵר תָּמִיד אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ
בַּאֲדִיבוּת גְּמוּרָה.

אָז בּוֹאוּ, תִּשְׁמְעוּ עַכְשָׁיו:
יָשַׁבְנוּ יַחַד עַל מַדָּף –
אֲנִי עַצְמִי, רִבַּת חָלָב,
גְּבִינָה וְדֻבְדְּבָן.

פִּתְאֹם בִּקְּשׁוּ הַחֲבֵרִים
שֶׁאֲסַפֵּר אֵיךְ הֵם נִרְאִים
עִם לַכָּה, פִּילִינְג גַּרְגֵּרִים
וַהֲסָרַת שׁוּמָן.

מָה כְּבָר יָכֹלְתִּי לְהַגִּיד
לַיְדִידוֹת וְלַיָּדִיד?
רַק שֶׁגְּבִינָה צְרִיכָה שִׁזּוּף,
רִבַּת חָלָב – מְעַט קִרְצוּף,
וְדֻבְדְּבָן – פִּתּוּחַ גּוּף
(רָצוּי מַמָּשׁ דָּחוּף).

וְזֶה חָשׁוּב, לְדַעְתִּי,

יוֹתֵר מִמַּחְמָאוֹת.

אֲבָל הַחֶבְרֶ’ה זָעֲמוּ,

וְאָז לְרֶגַע נֶאֶלְמוּ,

וְאָז לְפֶתַע נֶעֶלְמוּ,

וְזֶה עָצוּב מְאֹד.

רִבַּת חָלָב, חַסְרַת נִמּוּס,

עָזְבָה אוֹתִי לְמַעַן מוּס.

גְּבִינַת שַׁמֶּנֶת, כָּךְ אוֹמְרִים,

בָּרְחָה אֶל פַּשְׁטִידַת שְׁמָרִים,

וִידִידִי הַדֻּבְדְּבָן –

מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן!

אוֹי, אֵין לִי רֵעַ, אֵין לִי אָח,

אֲנִי גַּלְמוּד וּמְצֻבְרָח,

וְעַל מַחְבָת חַמָּה מוּנָח,

מַזִּיעַ בְּטֵרוּף.

הָיָה לִי יַעַד וְחָזוֹן

שֶׁאֶהֱפֹךְ לִקְרוּאָסוֹן,

אַךְ אֶשָּׁאֵר (וְזֶה אָסוֹן!)

מָלָאוּוָח שָׂרוּף.