מותח אבל חסר קול / לי עברון
רשימת ביקורת על הספר "מסע בזמן עם אוגר" מאת רוס וולפורד
מאי 18, 2017
ישנם ספרים חד-פעמיים, כמו אנשים. גם אם הם לא מוצאים חן בעינינו, אין סיכוי שנתבלבל ביניהם לבין מישהו אחר: יש להם צבע, קול משלהם. לעומת זאת, ישנם ספרים אפורים וחיוורים, ולא די בעלילה מותחת לפצות על כך.
מאמר מרתק (וגם מעציב, מבחינת תוכנו, כמובן) בתוך סוגריים נפלאים. וכל כך נכון – ספר הוא מכונת זמן וגם טלפורטר, קורא מחשבות ומעניק משאלות (ואם הוא טוב, הוא טורח גם לסכל כמה מהן וגם להעניק אותן בדרך חדשה…)
ינשופופר!
תודה רבה. וזה כל כך יפה ונכון, בעניין המשאלות…
ניתוח מצוין, ולצערי הרב רוב אבחנותייך נכונות. ובכל זאת, דעתי היא שכדאי לקרוא בספר של וולפורד, ואפילו בתרגום, וליהנות מהנוף המתואר בדקדקנות, כמו חי, ומן הסיפור – שבעיני יש לו ייחוד. ב”סביבה” של מסעות בזמן (כשתגיע אלי, כמובן; וגם המשאלה השלישית של אוריה שביט), מסע בזמן עם אוגר מצליח להשמיע קול שונה, ואולי רק בעיני.
יחיעם, תודה רבה על תגובתך! ואני סומכת על השמיעה שלך 🙂
תודה. מחמאתך יקרה ללבי.