תמר הוכשטטר

זולגות מעצמן זולגות מעצמן ספרות

זולגות מעצמן / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על ספרן החדש של שירה גפן ועינת צרפתי, "אגם הדמעות"

בסיום הסיפור מתגלגלות הדמעות אל האגם ונעלמות בו: "זלגו אל תוך האגם, התערבבו זו בזו והפכו לקצף". אם נחרוג מן הפיוט לרגע נוכל לומר בפשטות שהן מתאבדות בקפיצה, אוחזות ידיים כמו תלמה ולואיז או מקריבות את עצמן כמו בת הים הקטנה שהפכה גם היא לקצף הגלים בסיום המעשייה מאת אנדרסן. על אף שנראה שאין עצב בליבן של הדמעות עולה מן הסיום הזה ניחוח טרגי שעלול לעורר בשומעיו עצבות ואף בכי של ממש (עם דמעות ונזלת והכל).

"אלמו מבין איך אתם מרגישים" "אלמו מבין איך אתם מרגישים" במה ומסך

"אלמו מבין איך אתם מרגישים" / תמר הוכשטטר

האם הסדרה "רחוב סומסום" רוצה שילדים יהיו מנותקים מהרגשות שלהם? כיצד מערכוני בובות מתקופות שונות משקפים את הדרך בה מוצג העולם הרגשי לילדים

הקניית ניהול רגשות לילדים רכים בשנים דורשת הפשטה והתאמה ליכולתם. רגש, בהיותו דבר אמורפי ותלוי קונטקסט, דורש הבנה מורכבת של הסימן, המסמן והקונטקסט. יוצרי "רחוב סומסום" מציגים רגשות בפשטותם: חיוכים ודילוגים מעידים על שמחה, בכי ומנוד ראש מעידים על עצב, צעקות על כעס. המורכבות נרמזת במקום אחר, במסרים הסמויים על תפקידו החברתי של המבוגר בהכוונת הפעוט.

מנומר במדבר מנומר במדבר איור

מנומר במדבר / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איורי הספר "גורה נמרה"

המאיירת הדר ראובן יצרה קולאז'ים עשירים של טקסטורות, צמחים ובעלי חיים תוך שימוש בפלטת צבעים מצומצת ומדויקת הנעה בין חומים-צהובים של סלעים, שמש ואדמה ובין כחולים-אפורים לשמיים, מים ואבנים. כמעט כל כפולה מתאפיינת בגון אחד דומיננטי. "שטיפה צבעונית" שכזו משטיחה את האיור ומקשה על ההתמצאות בתוכו. זוהי בחירה אמיצה שמציגה פרשנות אמנותית מוצלחת לנופי המדבר המונוטוניים. אבל כמו בטיול סבלני במרחבי השממה כך גם האיור מגלה למתעמקים בו את הפרטים הרבים ממנו הוא מורכב – עצי שיטה, חיפושיות, שפני סלע, נקיקים חבויים ועוד ועוד.

המלצות "הפנקס" לפסטיבל חיפה להצגות ילדים 2014 המלצות "הפנקס" לפסטיבל חיפה להצגות ילדים 2014 במה ומסך

המלצות "הפנקס" לפסטיבל חיפה להצגות ילדים 2014 / תמר הוכשטטר ובת-אל לביא

על שלוש הצגות מומלצות

פסטיבל חיפה להצגות ילדים מציג השנה שש הצגות מקוריות שנעשו במיוחד עבור הפסטיבל. חמש מתוכן הן הצגות המתחרות זו מול זו במגוון קטגוריות (מבימוי ועד תאורה) ואחת, "מסע הדוד מקס", היא הצגת הדגל של הפסטיבל שנעשתה בהפקת תיאטרון חיפה. כל ההצגות השנה כוללות שירים ורבות מהן כתובות בחרוזים מתחילתן ועד סופן. ההצגות נוגעות בעולמות של פנטזיה ואבסורד הן בטקסטים הן בעיצוב. מתוך שש ההצגות בחרו נציגות "הפנקס" את ההצגות המוצלחות והמעניינות יותר, בהן אנו ממליצות לצפות.

בין משאלה לציור בין משאלה לציור איור

בין משאלה לציור / תמר הוכשטטר

על ילדים מציירים בספרי ילדים מאויירים ועל המשאלה וההגשמה של הציור

מאחורי כל אחד מהילדים המציירים האלה מסתתר המאייר – ילד מצייר שבגר. בכל אחד מהספרים בוחר המאייר הבוגר כיצד תראה יצירתו של הילד שבסיפור – איפה היא תעמוד על הקו שבין משאלה וגשמיות. יצירה של ילדים יכולה לבטא עבורם יכולת גדולה, כושר המצאה והרפתקה ומן הצד השני לאתגר, לערער ולבטא מצוקה. הפער בין משאלת היצירה הראשונית לבין המתגשם על דף הנייר יכול לתסכל. אך במקרים אחרים, דווקא בפער הזה, בין המשאלה להגשמה, מתקיימת היצירה האמתית.

שם, כאן, ובכל מקום שם, כאן, ובכל מקום איור

שם, כאן, ובכל מקום / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איורי הספרים "פיל מתרחק" ו"קצה החוט"

הספרים "פיל מתרח­ק" מאת ענת עינהר ו"קצה החוט" מאת נטע רודיך כתובים בסגנון שירי-אבסורדי, ועל אף שיש בהם ניגון מתמשך העובר לאורך כל הספר לא נמצא בהם עוגן עלילתי. משפטים קצרים המזכירים פטפוטי ילדים שגילו זה מכבר את החריזה מתארים את מסעם הדמיוני של בן ויולי ב"קצה החוט": "הסוד שלך / ריחף על קן הנשר / לסוד שלי- / זנב עם קשר". ב"פיל מתרחק" זהו קולה של המספרת שאחראי על מילות הנונסנס: "מה מתחיל בשום? / שום דבר. / ומה נגמר בלום? / כלום. / שום דבר וכלום – איפה יש פחות? / תשאלו את הרווחים שבין האצבעות".

לרשימות נוספות
גוזמאות מרהיבות ובדיחות צבעוניות גוזמאות מרהיבות ובדיחות צבעוניות איור

גוזמאות מרהיבות ובדיחות צבעוניות / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על איוריהם של ירמי פינקוס ורותו מודן בשני ספרים של "ספריית נח"

חרוזיה של גולדברג קצרים ועליזים אך יש להודות על האמת, הם כתובים ברובם בשפה אחרת שאינה מוכרת לילדים ואף לחלק ניכר מן המבוגרים. בניגוד למהלך שהוחלט לעשות בהוצאה המחודשת של "בערוגת הגינה", שם הושמטה סצנת הבולבוס מתוך חשש שילדים אינם מכירים את המילה "בולבוס", כאן הושארו כל ה"אצתי" וה"חסתי" וה"למפרע" למיניהם. למרבה השמחה, לעזרת השפה הארכאית באים האיורים ופריסתם כקומיקס באפיזודות.

קווים ונשימה קווים ונשימה איור

קווים ונשימה / תמר הוכשטטר

אך לוחות הזמנים הצפופים תמיד והאלפים הבודדים (כמו המאיירים, כך גם האלפים – בודדים) המשולמים עבור העבודה, מאלצים את היוצר, לא פעם, לבחור בפתרונות שיקלו על התהליך. לכן, ספרים רבים המתפרסמים בארץ מאויירים בעזרת תוכנות מחשב. אין להניח, מכאן, שכל מאייר הבוחר במחשב ככלי היצירה שלו עושה זאת מטעמים של נוחות או של נוחות בלבד. המחשב מאפשר קיצורי דרך – חלופה מהירה של צבעים, שינוי ההבעה של הגיבור על פי רצון הסופר וכדומה. חשוב לציין שהדרך הממוחשבת אינה נופלת מאחיותיה בהכרח ולעתים מוציאה, תחת יד מיומנת, תוצאות יפיפיות. בד בבד המחשב הגלוי מדי עלול לאכזב או לשעמם.

מגומגם, עקום וגאוני מגומגם, עקום וגאוני במה ומסך

מגומגם, עקום וגאוני / תמר הוכשטטר

על ילדים כאמנים, אמנים כילדים ועל התופעה של יצירה משותפת באמת בין ילדים ומבוגרים

"למעשה, כל ילד הוא במידת מה גאון, וכל גאון הוא במידת מה ילד. הקשר שבין השניים מתגלה בעיקרו בתמימות ובחריפות הנשגבה, שהן המאפיין היסודי של גאונים אמיתיים. לפיכך, כל גאון הוא ילד גדול, הואיל והוא מתבונן בעולם כאל משהו זר ומוזר, כאל דרמה, ולפיכך הריהו מביט בעניין אובייקטיבי לחלוטין. בהתאם, ממש בדומה לילד, אין הוא ניחן ברצינות ובכובד של האדם הרגיל..."

בין העולם הפיזי לעולם האמתי בין העולם הפיזי לעולם האמתי במה ומסך

בין העולם הפיזי לעולם האמתי / תמר הוכשטטר

סיכום הרצאות נבחרות מיום-העיון Just Kidding שנערך בבצלאל על עיצוב לילדים, ב-6.5.13 חלק ב'

יום העיון נגע באספקטים שונים של יחסי ילדים-הורים-וטכנולוגיה, בין אם זו טכנולוגיה הבאה בצורת ממשקי מגע ממכרים, טלוויזיה או צעצועים. אחת הנקודות הבוערות בטיב היחסים הללו היא פער הדורות ההולך וגדל הנוצר עקב ההתפחות הטכנולוגים המהירה המאפשרת לילדים בני יומם להתמצא ב"צעקה האחרונה" בעולם הממשקים לפני שהוריהם מצליחים או רוצים להסתגל אליה. המעצבים, במידה לא מבוטלת, הם המתווכים העומדים בין הדורות וצריכים לא פעם "לבחור צד".

גלגלי-עזר מעץ מלא גלגלי-עזר מעץ מלא במה ומסך

גלגלי-עזר מעץ מלא / תמר הוכשטטר

סיכום הרצאות נבחרות מיום-העיון Just Kidding שנערך בבצלאל על עיצוב לילדים, ב-6.5.13. חלק א'

במידה מסוימת היה משהו מפוזר בבחירה שלא לאגד את ההרצאות תחת מושבים נושאיים. ויחד עם זאת, ככל שהתקדם היום, נדמה היה שהראייה הרחבה הזו מאפשרת להעלות תובנות שנוגעות לקהל היעד יותר מאשר למדיום כזה או אחר. ברשימה הבאה אנסה לסכם את תוכני כמה מההרצאות כמות שהן, ואולי להעיר פה ושם הערה כוללת יותר על אופי הדיון ותובנות רוחביות שעלו. להלן החלק הראשון בסיקור יום העיון:

ישחקו האווזים לפנינו ישחקו האווזים לפנינו כללי

ישחקו האווזים לפנינו / תמר הוכשטטר

רשימת ביקורת על ספרו של גלעד סופר, "החופשה"

"החופשה" הוא ספר מז'אנר הספרים המדברים עם הקוראים, יש שיאמרו "ספר אינטראקטיבי". מי שמכיר את "אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס" לא יוכל שלא להבחין בדמיון. ההבדל העיקרי הוא בתפקיד שמקבל הקורא. ב"אל תתנו ליונה לנהוג באוטובוס" הקורא לוקח על עצמו את תפקיד המבוגר האחראי ומגיב אל היונה בהצבת גבולות חד-משמעית, במקרה שלפנינו הקורא לוקח על עצמו את תפקיד השמח לאיד, הופך דפים וצופה בהרעת מצבו של האווז מדף לדף ומדחי אל דחי.