גיל הראבן

לאחוז בפנטזיה של אושר / גיל הראבן לאחוז בפנטזיה של אושר / גיל הראבן כללי

לאחוז בפנטזיה של אושר / גיל הראבן

רבים מן הסתם האנשים שבשעות של כאב נפש מבקשים להימלט למחוזות רחוקים. אבל "ארץ רחוקה" של בוסה-מיו איננה "אי יווני" או "חוף ים טרופי" או איזשהו דימוי פלקטי אחר. זאת ארץ שכל-כולה שלו

טבע החזיר וטבע האדם טבע החזיר וטבע האדם ספרות

טבע החזיר וטבע האדם / גיל הראבן

רשימת ביקורת על התרגום החדש לספרו הקלאסי של ג'ורג' אורוול, "חוות החיות"

"חוות החיות" היא יצירה קאנונית בעלת עוצמה רבה. מי שיתוודע אליה – סביר שיזכור אותה כל חייו, ואפשר שבמהלך החיים ישתנו ההבנות שלו בנוגע לספור המסופר בה.

על צדיקים טהורים ונבלים מלידה על צדיקים טהורים ונבלים מלידה ספרות

על צדיקים טהורים ונבלים מלידה / גיל הראבן

רשימת ביקורת על התרגום החדש ל"דיוויד קופרפילד" מאת צ'ארלס דיקנס

מי איננו מכיר בסביבתו אדם שחייו ניצלו הודות לצירוף מקרים נדיר, או שפגישה מקרית התוותה את דרכו? האם אירועים "לא סבירים" אינם קורים, ותכופות? האם ספרות שכל מה שמתרחש בה הוא בעל סבירות סטטיסטית גבוהה – משקפת נכון את המציאות?

דיוקנה של אמנית כבת צעירה דיוקנה של אמנית כבת צעירה ספרות

דיוקנה של אמנית כבת צעירה / גיל הראבן

רשימת ביקורת על ספרה של ל"מ מונטגומרי, "אמילי ממולד ירח"

בדומה לאסופית ניחנה אמילי בביטחון עצמי, בחיוניות עזה ובחוש צדק ערני. בדומה לאן שרלי גם היא מנסה את כוחה בכתיבה, אלא שבשונה מאחותה ליתמות – אצלה ספרות היא ייעוד מובהק.

מאחורי הפלא מהבהבת בדידות מאחורי הפלא מהבהבת בדידות פרויקטים מיוחדים

מאחורי הפלא מהבהבת בדידות / גיל הראבן

רשימת ביקורת על ספרה של אסטריד לינדגרן, "קרלסון-על-הגג מעופף שנית"

קרלסון הפלאי, המתגורר על גג הבית ומעופף בכוחו של מנוע זמזמני שהוא חלק מגופו – רחוק מלהיות דמות מופת. הוא רברבן-גוזמן, אולי שקרן ממש, אגוצנטרי ותחרותי בצורה מגוחכת. אם תאכלו אתו יחד – קרלסון יחסל את רוב האוכל ויתלונן שלא היה די.

ילדה נצחית בשם מומו ילדה נצחית בשם מומו ספרות

ילדה נצחית בשם מומו / גיל הראבן

קריאה מחודשת ב"מומו" מאת מיכאל אנדה

תמונת העולם שהוא מציג של מלחמת בני-האור בבני-האפור בעייתית בעיניי: האם "אפור" הוא אכן החולי המכרסם באנושות? ושמא ההפך? אולי מיאוס כלפי "האפור" לסוגיו הוא סוג של חולי?

לרשימות נוספות
הלשון ככוח בורא הלשון ככוח בורא ספרות

הלשון ככוח בורא / גיל הראבן

רשימת ביקורת על ספרם של יהודה ויזן ונועה ויכנסקי, "אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית"

אני מאמינה שילדים ניחנו באהבה, אולי מולדת, ללשון. כשאין מקלקלים אותם בתזונה דלה ומתיילדת, הם נהנים להשמיע צירופים כמו "סופרקאלהפרג'ליסטיק" ו"טיראנוזאורוס רקס". בילדותי, אני נזכרת, התאמנתי על "פנאומונואולטרהמיקרוסקופיק".

היאוש נעשה יותר נוח? היאוש נעשה יותר נוח? ספרות

היאוש נעשה יותר נוח? / גיל הראבן

קריאה מחודשת ב"עצרת החיות" מאת אריך קסטנר

אריך קסטנר, חרף נטייה סנטימנטלית מסוימת שהייתה לו, הכיר ילדים. מספריו האחרים עולה שלא ייחס לכולם אוטומטית טוב לב וטוהר. והנה, בספר הזה לא רק שאין ולו ילד אחד אמתי אלא ש"ילדים" הם בגדר קטגוריה מופשטת, חסרת חיים. מעין אידיאה טהורה של "התמימים".

להיעשות בן בית בעולם להיעשות בן בית בעולם ספרות

להיעשות בן בית בעולם / גיל הראבן

על הייחוד שביצירתו הקלאסית של קנת גרהם, "הרוח בערבי הנחל", בעידן הנוכחי

אעז לשער השערה מחרידה שלו "הרוח בערבי הנחל" היה נכתב היום, היה קנת גרהם מתקשה למצוא לו בית הוצאה. מו"לים רבים היו סוברים אולי שילדים בני זמננו, כמו גם רבים מהקוראים המבוגרים, חסרים את הסבלנות הנדרשת כדי לאפשר לטקסט כזה לדגדג את חושיהם ולהפעיל את דמיונם.

הכרה ביסוד הטראגי של החיים הכרה ביסוד הטראגי של החיים ספרות

הכרה ביסוד הטראגי של החיים / גיל הראבן

קריאה מחודשת ומעוררת מחשבה ב"פיטר פן" של ג'יימס מתיו בארי

פיטר פן של ג'יימס מתיו בארי מעניין לאין ערוך מאב-הטיפוס הנושא את שמו. יחסו של בארי לילדים חף מסנטימנטליות: הילד הנצחי שלו אכן עליז לפרקים ושופע דמיון, אבל הוא גם אגואיסט-נרקיסיסט, שתקוע בשלב ראשוני מאוד בהתפתחות המוסרית.