רומן גרפי
איור
זהות מכושפת / מיכל פז-קלפ
דבר עורכת ההוצאה לרגל יציאת הספר האחרון בטרילוגיית "הנער המכשף" מאת מולי נוקס אוסטרטג
רמזים ראשונים לבאות מספקים לנו האיורים עצמם: אסטר, הגיבור, דומה עד מאוד לאימו ולסבתו, ובהמשך מתגלה גם דמיון מפתיע בינו לבין דודו, שניסה אף הוא ללמוד כישוף, אך מכיוון שעשה זאת בסתר ולא באופן מושכל ומסודר, הפך למפלצת.
איור
הרבה מעבר לסטריאוטיפ / עומר מזרחי
רשימת ביקורת על הספר "נימונה" מאת נואל סטיבנסון
באיזון מדויק בין טקסט לדימוי - ריבועי הקומיקס בהם אין טקסט בכלל אלא רגע איורי מדויק, משאירים עלינו רושם רגשי משמעותי יותר. ברגע שסטיבנסון מראה את הסיפור יותר מאשר מספרת אותו מילולית – היא הופכת אותנו לקורא פעיל
איור
שמרנות מתקדמת / מור פוגלמן-דבורקין
האם הגרסה העכשווית ל"נשים קטנות" מוסיפה נדבך ליצירה המקורית, או שמא דווקא חוטאת בשמרנות?
בגרסה העכשווית: הייצוג של ג'ו כלסבית מאשרר תפיסה תרבותית שכבר אבד עליה הכלח, לפיה אם את דעתנית, אקטיביסטית ומרוכזת ביצירה ובפוליטיקה ולא בבנים - את בהכרח לסבית.
ספרות
המהדורה המקוצרת / מור פוגלמן-דבורקין
על הספרים "דנית הביישנית ודניאלה אין-דומה-לה", "אין מפלצות בעולם", "בארץ יען כי"
במהרה אנו מגלים כי מתחת למעטה הגבריות הקשוחה גם עמרי וגם אביו מתמודדים עם רגעים של חרדה, בכי, שבר ומשבר. כך, על אף הצהרתו כי "אני, עמרי צברי... לא מפחד מכלום!", עמרי רדוף פחדים השבים וצפים שוב ושוב באשר לעתידה של משפחתו
ספרות
כובדה של המציאות / לי עברון
רשימת ביקורת על הרומן הגרפי על פי יומנה של אנה פרנק, מאת ארי פולמן ודוד פולונסקי
הרגעים האלה היו במקומות שבהם הטקסט והאיורים מקבילים זה לזה והאיורים ממלאים תפקיד אילוסטרטיבי לגמרי. אילו רחשו היוצרים קצת פחות יראת כבוד לטקסט, אולי היו משמיטים מעט ממנו במקומות האלה ומניחים לאיורים לספר חלק מהסיפור בעצמם.
ספרות
המהדורה המקוצרת / יותם שווימר
על הספרים "מתגלגלת", "נר השמן של אורי ואוריה", "בובות של נייר" ו"מעיל ושמו שמואל"
המבוגרים האחראיים על חינוכה והתפתחותה של רונה (ההורים, הגננת) מסרבים לאפשר לה להחזיק באותו פריט יקר ערך עבורה, שמסמל את ההיאחזות בילדות. הם נחושים "לבגר" אותה, להצעיד אותה אל עבר מפתן עולם המבוגרים הרציונאלי, הענייני
