שואה

חיות האור, חיות החושך - פרידה מהסופר אורי אורלב / שרי שביט

עצמו עיניים ונסו להיזכר במדף הספרים בחדר הילדות שלכם. ועליו, הספרים שכתב אורי אורלב. סביר להניח שנהגתם לקרוא אותם שוב ושוב, עד שהנייר התפורר באצבעות שלכם. סביר להניח שחלקם נמצא על המדף שלכם גם כיום. בכלל הכותרים שחיבר אורי אורלב עומד מכנה משותף אחד כעמוד שדרה איתן. מחווה ברורה בין החיים לבין המוות. בין הרוע האנושי לטוב האנושי. בין חושך לאור.

"אַת עמדי מן הצד, ראי ותזכרי את הרגע הזה" / לי עברון

"'הקיץ של אביה' ממחיש היטב את המצב הבלתי אפשרי הן של שורדת השואה והן של בתה בתוך חֶברה שאינה מכילה ואינה אמפתית. 'תמיד הייתה נזרעת מין מבוכה כזו מסביב אחרי ההערות של אימא', מתארת אלמגור בעדינות מנקודת מבטה של אביה." לי עברון קראה את המהדורה החדשה של "הקיץ של אביה" וחזרה עם רשמים מרגשים

הרדיד / מרב קינן

שיר מקורי לרגל ציון יום השואה

מה יש לה לסבתא עם אותו רדיד מוזר? // כאשר הוא נח בין ידיה, היא אינה אותו דבר- // חובקת אותו בעדינות, כתפיה רועדות // טומנת בו פניה, // לוחשת לו מילים נוגות

סיפור על אור ולא על חושך - ראיון עם הדס ליבוביץ'

ראיון עם הסופרת הדס ליבוביץ' לרגל צאת ספרה "מטאטאים רוקדים בחורף"

אם נתרומם רגע למבט רחב יותר, וננסה להבין גם קצת מעבר - מה עוד אפשר ללמוד מהתקופה החשוכה הזו על חיינו שלנו, אפילו היום, נרוויח תובנה או שתיים.

"התקווה והניסיון להישאר אנושי יהיו כאור בקצה המנהרה" - ראיון עם חנה לבנה

ראיון עם חנה לבנה לרגל צאת ספרה "ציפור המזל שלי"

ילדים היום קוראים פחות. הם רגילים לדברים קצרים ולסיפוק מידי. הלוואי וכל יום היה נפתח בקריאת פרק או שיר מספר, שמדי פעם ילד או מורה או ספרנית היו מספרים על ספר כלשהו. כי נפשם של הילדים והנוער צמאה לזה מאוד.

כובדה של המציאות / לי עברון

רשימת ביקורת על הרומן הגרפי על פי יומנה של אנה פרנק, מאת ארי פולמן ודוד פולונסקי

הרגעים האלה היו במקומות שבהם הטקסט והאיורים מקבילים זה לזה והאיורים ממלאים תפקיד אילוסטרטיבי לגמרי. אילו רחשו היוצרים קצת פחות יראת כבוד לטקסט, אולי היו משמיטים מעט ממנו במקומות האלה ומניחים לאיורים לספר חלק מהסיפור בעצמם.