שבע בום! עומר הופמן
על העבודה על "מעשיות מבולבלות" בשבעה שלבים
נובמבר 26, 2017
טקסטים לספרי ילדים מגיעים לשלב האיור עם הוראות בימוי כחלק מהעלילה – באיזה שעה הכל התרחש, איפה הגיבור ישב, מי היה נוכח במעמד וכמה עצובה הייתה אמא. לפעמים קורה שטקסט מגיע למאייר ללא הוראות כלל כי הוא בנוי משיחה.
וזהו המקרה של “מעשיות מבולבלות”. הספר, מאת גילה נגר, בעריכת רינת פרימו ובהוצאת “ידיעות ספרים”, מציג דיאלוג לפני השינה בין סבתא לנכד. הסבתא מנסה לספר אגדות מוכרות כגון סינדרלה או שלגיה תוך בלבול אלמנטים ממעשיות אחרות, והנכד, מתוסכל מהבלגן העלילתי, מתקן אותה בכל פעם מחדש.
1. ואיזה כיף היה לעבוד על הספר הזה. בגלל שהטקסט מכיל דיאלוג בלבד, כמאייר יכולתי לביים ספר שלם כראות עיני ולתת תפאורה מקורית לשיחה בין הדמויות. כך קרה שהאיורים יוצרים דיאלוג חדש משל עצמם עם הטקסט – משלימים אותו, מוסיפים עליו לפעמים גם חותרים תחתיו.
ההחלטה המרכזית בעבודה הייתה למצוא את הסיפור, את הדינמיקה של האיורים. החלטתי שבסוף כל ניסיון כושל לספר אגדה, אלמנטים ממנה פולשים לעולם “האמתי” – זהבה מגיעה להתכרבל במיטה של הגיבור, חיות היער יוצאות מהארון, שושנים ופטריות צומחות בכל פינה. ועם כל ניסיון לספר סיפור נוסף, הטעויות הולכות ומשתלטות על המרחב הפיסי. זה איפשר לי לעשות שני דברים: ליצור דינמיקה מתעצמת בסיפור ולחדד את התכונות הבולטות של שתי הדמויות הראשיות ואת המתח ביניהן – הכעס המתגבר של הילד נוכח הפלישה לחלל הפרטי שלו ומנגד ההתמדה שיש לסבתא, שמוצאת בכל התפתחות עניין מחודש.
2. ניסיתי להתייחס לחלל של חדר הילדים כנקודת מוצא לפריסת הספר. באופן ספציפי שימשה המיטה, שהיא המקום שממנו ובגללו מתחיל הסיפור, כעוגן הקונספטואלי שאליו מתייחסים כל האיורים. בגלל שהסיפור האיורי הוא סיפור מתגבר, המיטה עוברת שינוי בתפקוד שלה מאיור לאיור. בהתחלה הילד יושב בה ושומע סיפור, אחר כך עומד עליה ובשיא הבלבול הסיפורי המיטה משנה כליל תפקיד, נישאת על ידי דמויות המשנה ומשמשת כאפריון לבן המלך פינוקיו.
3. בשלב עיצוב הדמויות, דמות הילד הייתה קלה למציאה. הוא היה צריך להיות כעוס. הרגשתי גם שהוא ילד מסודר אז הוא קיבל שביל בצד וסט פיג’מה תואם.
הדמות של הסבתא הייתה מאתגרת יותר. בהתחלה הלכתי לכיוון פרוע וניסיתי ליצור סבתא היפית מטורללת. חשבתי על חנה מרון מ”קרובים קרובים”, על מיקי קם, ואפילו הרחקתי עד בטי וויט. אבל זה לא יצר מתח מעניין בינה לבין הנכד (שבשלב הזה התחלתי לקרוא לו הנרי, כי זה שם של ילד מרובע). גם ניסיון לעצב אותה גדולה ורכה לא עבד.
את הסבתא האמתית ראיתי בבית קפה ליד הסטודיו. היא הייתה תיירת צרפתיה בשנות ה 70 לחייה, שחייכה בנינוחות של אירופאים והתעלמה בחינניות מהלכלוך של אלנבי. היה ברור באותו הרגע שזו הדמות שחסרה לספר. היא הייתה מושלמת. בראייה לאחור, אני מאוכזב שלא פניתי אליה כדי לומר לה שהיא הולכת להיות הסבתא בספר ילדים. ושהיא לבושה נפלא. רצתי חזרה לסטודיו לעמדת העבודה כ די לא לשכוח אותה.
אני אוהב לייצר קווי עלילה משניים שמלווים את הסיפור במקביל לעלילה הראשית. זה נותן לי את האפשרות להגיב לטקסט באופן סמוי יותר. בספר הזה יש כמות גבוהה יחסית של דמויות משנה אז יכולתי לבחור כמה מהם כדי לפתח עלילות משנה. ישנו אייל שאוסף שושנים, המפטי דאמטי שנחבט בראשו וציפור שעוקבת אחרי העלילה מקרוב. אבל הכי נהניתי לספר על הגמד שברח מסיפור שלגיה והתגלה כחובב תיקי נשים ונעלי עקב.
עוד דוגמא לדמויות המשנה (והמיטה) ברגע דרמטי:
4. בכפולה הזו הסבתא מתבלבלת בין דמויות שלגיה וסינדרלה. ידעתי שאני רוצה לחלק את העמוד לשניים, כי מתוך הארון רציתי שיפלשו החברים של שלגיה וסינדרלה. אהבתי את הרעיון שיש סוג של מנוסה במורד מדרגות, זה פרוע ונותן דרמה כשבצד השני של כפולה יש מעין “באותו הזמן, בעולם האמתי”. מאוד רציתי כרכרה, בעיקר כדי לשחק עם טקסטורות, אבל כשהבנתי שאין דגש על שלגיה אם מופיעה כרכרה, נפתרה לי הכפולה והעפתי את כלי הרכב לטובת שלגיה נסה יחפה מהנשף.
5. זו הסקיצה הסופית של הפריסה. מה שנותר מהרעיונות המקוריים הוא המדרגות, זוויות הקומפוזיציה האלכסוניות והרבה חיות. הרגשתי גם שהיפוך העמודים נותן הרגשה של סימטריות שמדגישה את הפער בין הסיפור לאגדה.
6. אחרי אישור הפריסה, עברתי לעבודת האיור. חיזקתי את הקומפוזיציה וציירתי את הקו באופן ידני בעזרת שולחן אור. אפשר לראות את הטקסטורות של הצללים והמכנסיים של הסבתא במרכז העמוד.
וככה נראית הכפולה אחרי סריקה ועימוד של האלמנטים:
7. אחרי הסריקה, עיבדתי בפוטושופ את האיור. בסקיצה הופיעו מדרגות שעשויות מסריקת קרטון, אבל זה לא עבד עם האלמנטים המאוירים האחרים. הוספתי צבעוניות ושינויים אחרונים של אלמנטים.
בום!
ספר נהדר, והטיפול האיורי של עומר אפילו יותר!
אחד הדברים שהכי אהבתי לראות פה זה את המחקרים הקטנים של הדמויות והסביבה. והסקיצות. אח, הסקיצות… למרות שהגורל שלהן דיי זהה לרוב (להשתנות מקצה לקצה) – יש משהו מלא חיים בסקיצות הראשוניות האלו, כשהעיפרון פוגש את הדף.
הטוויסט של הגמד עם נעלי העקב – מושלם.
הגמד עם החיבה לתיקי נשים ונעלי עקב שבה גם אותי, ואין כמו גילוי של ביצי פסחא 🙂
תהליך ממש מעניין כיף לקרוא והאיורים מקסימים. הסיפור על הסבתא מעולה.