4 כללי

• פתוח לציבור

שבע בום! – בתיה קולטון

על העבודה על הספר "דוקטור איכואב" בשבעה שלבים

1. הספר “דוקטור איכואב” מאת קורניי צ’וקובסקי, הוא הספר הראשון שציירתי בטכניקה ידנית. בפעם הראשונה בעבודתי כציירת ספרי ילדים, יש לי אוריגינלים! העבודה על הספר הזה, לא דמתה לאף עבודה אחרת שעשיתי:
ציירתי הכול מתוך אימת הדף הריק, בלי להביט לצדדים.זה הספר שציירתי הכי מהר (חמישה חודשים) – בדרך כלל מינימום שנה, מקסימום שלוש שנים.
לא תכננתי כלום מראש, פשוט שפכתי על הדפים את הציור וסמכתי על הניסיון והתובנות שצברתי שאני עושה כנראה את הדבר הנכון, ומוכנה לספוג טעויות.

2. בכל טקסט שאני מציירת – לרוב אלו טקסטים קלאסיים – אני מחפשת את האירוניה בין התוכן הטקסטואלי למה שאצייר. אצל צ’וקובסקי זה מאוד קל: שפתו עסיסית, תכניו מורכבים, והמציאות שסובבת סביב הרופא טוב הלב היא מסוכנת, מעוררת רחמים, מצחיקה לעתים, דורשנית ודורסנית.

3. כשקראתי את הטקסט חשבתי על טובי לב אחרים בהיסטוריה ובספרות שלא היו יכולים להגיע למה שהגיעו ללא דמות שהיא עזר כנגדם, כמו דון קישוט וסנשו פנשו, שרלוק הולמס וד”ר ווטסון, וכמובן יאנוש קורצ’אק וסטפניה וילצ’ינקה. בטקסט של צ’וקובסקי ה”דוקטור” פועל לבדו, אבל אני החלטתי להכניס עוזרת נאמנה שמלווה אותו לאורך כל הדרך. הרבה שואלים אותי איזו חיה היא. קשה לי לומר איזו, אך ללא ספק היא מאוד דומה לי.

4. מסע: שוב אני מוצאת את עצמי – בפעם השלישית ברציפות – עוסקת בסיפור מסע  הראשון היה “המסע אל האי אולי”, השני היה מסע של מעיל במשפחה “גלגוליו של מעיל”, ועכשיו מסעו של הדוקטור. “המסע אל האי אולי” ו”דוקטור איכואב” דומים מאוד בדרך בה הם נעזרים בחיות כדי להגיע אל מחוז חפצם ולהתרפא (במקרה של אלישבע הבובה), ולרפא (במקרה של הדוקטור). לכן שוב מצאתי עצמי מעמיסה דמויות על גבן של חיות אמיצות וטובות לב .

במקום “חפצי מעבר”, “חיות מעבר”:

5. בשנתיים האחרונות אני משתדלת כמה שיותר להניח למחשב ולחזור אל הציור והרישום הידניים. אני לוקחת שיעורי ציור שעוזרים לי לנסח מחדש מקצב צורני וצבעוני. רוב הציורים נעשו במכה אחת ללא סקיצות, והיו גם כמה שקדמו להם ניסוחים כללים.

6. הכריכה: ציור הספר הגיע לסופו ואז נותר הציור האחרון, ציור הכריכה. בשבילי זו תמיד הזדמנות לצייר את הסצנה שקרתה אבל לא נכתב עליה. תוך ציור הכריכה קרה לי לראשונה שצנזרתי את עצמי.

הנה הציור הראשון:

לאחר שציירתי אותו הבנתי שמראה השיניים לא יעבור לצערי, ולבד – בלי שיגידו לי – ציירתי שוב.

 

7. אני רוצה להודות לעדה ורדי המעצבת, על השיחות המעניינות במהלך העבודה, ואני רוצה להודות לאיסנה גולדין, המו”לית של הוצאת “קדימה”, שנתנה לי חופש אומנותי מוחלט והשקיעה בהפקה יוצאת דופן.