הר נפוליאון / מאת: איריס ארגמן, איור: כנרת גילדר
בחלקו העשרים ואחד של הטור - על מסע מופלא, קרוב מאוד לרחוב
ינואר 6, 2014
בסוף כל הרחובות והכבישים / במקום / שנגמרת העיר / מתנשא הר גבוה / לפעמים, / בלי לגלות לאמא / שלא מרשה לי ללכת לשם לבד / אני הולך אל ההר עם הכלבה שלי./ אני מטפס בין השיחים והאבנים / עד שאני מגיע / אל פסגת ההר.
השיר יפה כל כך, וכרגיל הסוף מצליח להפתיע. והאיור, אין מילים ממש. כנרת את הכי מוכשרת.
מקסים!
רונית, תודה רבה על תגובתך. אני מסכימה איתך שהאיור של כנרת נהדר.
שיר ילדי . נותן תחושה כאילו אתה שם אותו הילד ניר .שותף לרגשותיו וחוויותיו.מרגש
תודה איריס הנפלאה.
ותודה רונית. איזה כיף לקבל ממך מחמאה כזו!
מקסים
עדנה, אדווה ואיריס תודה רבה על קריאתכן ועל התגובה.
מקסימוני
מופלא. הכל ביחד. האיור והטקסט. מלא רבדים ותופס רגע פשוט אחד של ילד שהוא אדם. תודה
תודה לך ליל, איזו תגובה יפה ונוגעת ללב. ממש!
איריס יפתי, שוב אני אגיד לך שאת כותבת פנטסטי, במלוא מובן המילה. והאיור משגע. אין כמוך, איריס
תודה נעה יקרה ומקסימה, מחמאה ענקית מעורכת מוכשרת!
איזה מתוק. איריס ממש בא לי לטפס שם… כתבת מקסים ומרגש. מייד ניזכרתי בניר שהיה בן 4 והתעקש לקטוף עוד ועוד לימונים מהעץ ליים אצלינו בחצר. גם הוא טייל לו על הר משלו: מצד אחד בית אמא וחברה (אני), מפטפטות ושותות תה עם ירוקים ומצד אחר עץ הדרים בלב גינה קטנה, טייל וחשב איך להביא עוד לימון במתנה לאמא – שבטוח תכעס.
הי דוריתי מקסימה,
העלית חיוך על שפתיי. נזכרתי באותם ימים יפים : אנחנו עסוקות בעולמנו ובינתיים ניר קוטף את כל הלימונים בחצר שלך, שמח וצוהל מציג לי ולך את השלל שהצליח בעמל רב לקטוף מהעצים שלך.
ותודה על קריאתך:)
איזה יופי. ריככתן לי את הבוקר.
תודה ליבי