אמיל או אורה? / ערן שחר

על אסטרטגיית בחירת ספרי ילדים על-פי שיקולים מגדריים

היא מבקשת סיפור ארוך וקלאסי, כזה שתוכל לקרוא באזני בן החמש בהמשכים. בהתלהבות אני מציע את בילבי. אני מנסה לשכנע שזה ספר המתאים לדרישותיה, מדבר בשבחו של התרגום החדש, מוסיף את המידע שהספר במבצע. אני כמעט בטוח שמלאכת השדכנות הסתיימה. קלי קלות. אבל אז היא זעה באי נוחות, כאילו לא נעים לה ממני. היא מחייכת חיוך מתנצל ואומרת ש"בילבי זה ספר לבנות" ומבקשת שאראה לה אפשרויות נוספות.

כבר שנים שאני בעסקי הספרים, שנים שאני משדך בין אנשים לספרים, בין ילדים לסיפורים, מתווך, ממליץ, מציע. וכל פעם אני נדהם מחדש נוכח המשקל הרב מדי שההורים שמולי מייחסים לסוגיה המגדרית.

יכול להיות שיהיו מכם מי שיתמרמרו נוכח ההכללות הגסות שאעשה בשורות הבאות כי ההורים שאתם מכירים, ההורים שהנכם – צורכים ספרים באופן שונה. גם אני. ובכל זאת אתעקש על נכונותן הסטטיסטית. הן מבוססות על שנים של מלאכת שדכנות בין אלפי הורים מכל שכבות האוכלוסיה – לבין ספרי הילדים שנכנסים אליהם הביתה. הן מצביעות על מגמה קיימת שגם אם היא לא מובהקת, יש לה נוכחות כבדת משקל.

נכון, יש בספרי הילדים כאלה שמראש מיועדים לקהל יעד מגדרי. ניקח לדוגמה את כל גל ספרי הנסיכות-פיות שמציף בשנים האחרונות את חנויות הספרים, שצובע את המדפים בורוד מתוק, ומתהדר באיורים המשולבים בנצנצים זוהרים. כן, ניתן להגיע להסכמה רחבה שאלה הם "ספרי בנות" מובהקים. כך גם בהתאמה עם ספרי האבירים לבנים, ובכל זאת – אלה הן דוגמאות קצה שביניהן נמצאת רוב רובה של ספרות הילדים, שנצרכת באופן המושפע גם משיקולים מגדריים. אין זו תופעה שולית, בחיי. שאלת מיניותו של הילד השתרשה לה כשאלה לגיטימית בתהליך בחירת הסיפור המתאים, והיא נוכחת נוכחות דומיננטית בשיחת הייעוץ.

אחד המשתנים המשפיעים ביותר על הורים בשעת בחירת הספר המתאים לילדיהם הוא מינו של הגיבור הילדי בסיפור. ההנחה הסמויה היא שלילד יהיה קל להזדהות עם דמות בת מינו, ולא יוכל להזדהות או "להתחבר" עם ספר שמינו של הגיבור שונה משלו. עם הרישא של המשפט יהיה קל להסכים, אך הסיפא שלו מאד בעייתי.

לבנות "עושים הנחות": אם הדמות הראשית היא בן – עדיין רוכשים עבורן את הספר,  אך לבנים ממעטים לקנות ספר שהגבורה בו היא בת. אסטרטגיה זו מופעלת בבחירת ספרים לכל הגילאים לרבות בספרים לבני השנתיים-שלוש. עשרות הורים סרבו להיעתר להמלצתי לרכוש לבנם בן השלוש את "בועות הסבון של גלי" (שכתבה אבירמה גולן ואיירה בווירטואוזיות לנה גוברמן), בעוד שהורים לבנות בנות אותו הגיל רכשו גם רכשו את הספר. "קישתא" של חנה גולדברג נדחה לא פעם מאותה הסיבה, אפילו, לא תאמינו, פגשתי הורים שסרבו לאמץ את "איילת מטיילת" לבנם הפעוט. ניקח את אריך קסטנר לדוגמה אצל הבוגרים יותר: אמיל והבלשים – יוכל להתאים על פי ההיגיון שהצגתי לשני המינים, אך אורה הכפולה יירכש כמעט אך ורק עבור בנות.

יוצא איפוא ש"השטח המפורז" בספרות הילדים בעניין זה הוא אותם ספרי ילדים שהדמויות הראשיות בהם הן חיות ולא בני אדם. כאן באמצעות בעלי החיים יש התחמקות או התמודדות עם הדרישה, לעתים התת-מודעת של ההורים, שהספר יתאים למינו של הילד. על פי עיקרון זה אגב, לאשה מהפיסקה הראשונה הצעתי לבסוף את "דב ושמו פדינגטון".

מן הראוי להסתייג מעט מהקו הנחרץ שהצגתי ולערוך בדיון הבחנה בין גילאי הפעוטות-ילדים לבין גילאי הראשית קריאה. עם הראשונים המגמה שהצבעתי עליה צורמת יותר. מדוע? משום שכאן לא אמור להיות הבדל בתוכן המגדרי. בד"כ הספרים המיועדים לגילאים הצעירים מכוונים לשני המינים (גם אם מינה של הדמות הילדית שונה ממינו של הילד, גם אם מופיעות שם נסיכות, גם אם מופיעים שם גיבורים מיתולוגיים). להורים אם כן יש חופש בחירה והשפעה כמעט מוחלטים, ולמרות זאת חלקם  מעדיף לבחור עבור ילדיהם יצירות בעלות תוכן מגדרי ש"מתאים" למין הילד. יוצא איפוא שבשלב שהילד מוכן ויכול להכיל תכנים מרובים, ההורה מצמצם עבורו את האפשרויות ונמנע מתכנים המזוהים עם בני המין השני.

מכאן נובע שצריך בעצם להתייחס בסלחנות רבה יותר לילדים הבוגרים שהורגלו כבר בסוג מסוים של תכנים ספרותיים וייתכן שיש להם טעם ספרותי שהתגבש עם השנים. אותו הם מכירים ואותו הם רוצים לפגוש בספרים.

התאמת עולם התוכן והמושגים למין הפעוט אינה ייחודית לעולם הספרים. זוהי תופעה המתוזמרת עם כל שאר סוכני הסוציאליזציה ועיצוב התודעה שפועלים עלינו החל מגיל הינקות. הם חלק מחיינו עם או מבלי שניתן על כך את דעתנו (שמתם לב שבגדי הים לבנות בנות שנה-שנתיים קצרים יותר מאלה של הבנים בני אותו הגיל?)

נתמקד לרגע בקוראים הבוגרים יותר: לא רק מינו של הגיבור הילדי בסיפור משפיע, אלא אף ניתן לזהות בחירת ז'אנר ספרותי בהתאם למינם של הילדים. ניקח לדוגמה את הקומיקס. בשנה האחרונה הז'אנר זכה לפריחה מחודשת בעקבות סדרות כמו "בון" ו"קפטן תחתונים". נתוני המכירות של סדרות אלה מדהימים בכל קנה מידה והן גם יצרו עניין מחודש בסדרות ותיקות יותר כמו "אסטריקס" ו"טין טין". רק מה? זהו ז'אנר שמזוהה כמעט באופן מובהק עם הבנים. מדוע בנים כן ובנות לא? אני לא לגמרי בטוח. כנראה עומדת כאן הנחה סמויה בקרב ההורים שהקומיקס הוא מדיום נחות יותר מאשר ספרי הקריאה, והילדה שהספרים כבר התחבבו עליה (ובנות קוראות יותר גם בתקופת ראשית הקריאה) יכולה להתמודד עם "ספר אמיתי",  והבן – שלא ממש מתחבר לספרים… "נו, נקנה עבורו קומיקס, אולי הוא יעשה טובה ויהיה מוכן לקרוא".

השאלה המעניינת היא מה יקרה אם יהיה כאן קומיקס איכותי בעל תכנים המכוונים יותר לעולמן של הבנות. האם הוא ייכשל? האם בנות יבחרו במדיום שעד כה הדירו רגליהן ממנו? שמעתי ש"יומנה של אנה פרנק" ייצא בקרוב כקומיקס בהולנד. כולי תקווה שמדובר ביצירה איכותית שתתורגם לעברית. מעניין לראות כיצד תתקבל אצל הבנות.

ומה לגבי ספרי המידע? כן, לצערי ניתן לזהות רכישות או אי רכישות המושפעות משיקולים מגדריים גם בקטגוריה הזו. באופן כללי ובהכללה גסה ניתן לומר שמדף ספרי המידע נרכש ברובו עבור בנים. באופן פרטני יותר ניתן לזהות תתי קטגוריות המזוהות מגדרית, ואין בכוונתי להצביע על המובן מאיליו כמו לדוגמה על כל ספרי הדינוזאורים (עוד לא פגשתי את ההורים שקנו ספר כזה לבתם) אלא דווקא על תחומים אחרים: ספרים העוסקים בחלל, בתעופה, בתחבורה, ובכלל – ספרים הנוגעים בעניינים מדעיים נרכשים הרבה יותר עבור בנים מאשר לבנות. אטלסי עולם וחיות כלליים נרכשים עבור שני המינים, אך ספרים מעמיקים יותר – אטלסים היסטוריים, מגלי עולם, מגדירי חרקים, זוחלים, בעלי חיים ימיים וכו' – נרכשים לרוב עבור בנים.

ההתעסקות בסוגיה המגדרית אינה מתפוגגת עם בחירת הספר "הנכון". מייד לאחר מכן בקופה מתקיים לא פעם דיון אסתטי האם נייר האריזה מתאים לבנים? לבנות? האם הוא הולם את מינם של הקוראים הצעירים?

לפני סיום הערה חשובה: במקום שכתבתי "הורים" צריך לקרוא "אמהות": כמעט כל הרכישות עבור הילדים נעשות בידי האמהות, בידי הנשים. הנשים, כאמהות, כסבתות, כקונות מתנות הן כמעט הסוכנות הבלעדיות המתווכות בין הספרים לילדים.

כאשר בחירת הספרים נעשית מתוך שיקולים מגדריים במקום שטוב היה אם לא היו עולים – אני רואה עדות עגומה לשימוש בספרים במודע או שלא במודע כסוכני סוציאליזציה שמחנכים את הילדים לתחומי עניין ותוכן מקובלים המוטים עפ"י מינם של הילדים. איני רוצה לטעון שאין הבדלים ביולוגיים בין המינים, כאלה שמעצבים עולמות תוכן שונים, טענתי היא שעם כל הכבוד לביולוגיה – יש משקל רב הרבה יותר להבדלים התרבותיים וההיסטוריים וכאשר האמהות בוחרות או נמנעות מלהגיש לילדיהן הרכים יצירות עפ"י שיקולים מגדריים אני רואה בכך משום הנצחת תפיסת עולם שמרנית שבה העולם מאורגן בשני מחוזות נפרדים: הגברי מול הנשי. יותר משמבטאות בחירותיהן של האמהות את טעמם של ילדיהן – הן מבטאות את עולמן הפנימי של האמהות עצמן, את עמדותיהן והשקפתן על יחסי הכוחות בין המינים.

ערן שחר – אבא לאוּרי (בן ארבע שמקשיב גם לסיפורים על נסיכות) ולתמר (בת שנה וקצת שבטוחה שהיא בן בן ארבע), מנהל את סניף "צומת ספרים" שבגבעת ברנר.

24 תגובות לרשימה "אמיל או אורה?"

  1. זה אחד הטקסטים המדכדכים ביותר שקראתי, בעיקר בגלל שברור שכל מילה אמת. והיה טוב אם הוא היה מתפרסם ומעורר חשבון נפש ונרדמים גם מחוץ לבועה הנלבבת הזאת.

  2. לצערי הרב אני נאלצת להסכים עם כל מלה.

    גרוע מזה, ילדים נבונים מבחינים ב"מגדריזציה" הזאת כבר בגיל צעיר מאד. בגיל ארבע בערך שאלה אותי בתי על אחד הסרטים של דיסני (אינני זוכרת אם היה זה צעצעו של סיפור או ספר הג'ונגל): "אמא, למה יש כאן רק בנים? למה אין כאן בנות?"

    אגב, זו גם הסיבה (היחידה, כנראה) שאני כל-כך מחבבת את אלילת הפעוטות דורה. הידד לבנות נבונות ואמיצות שגם בנים יכולים להזדהות אתן!

  3. מאת דינה:

    מאוד מצער, אם כי לא ממש מפתיע. הדעות הקדומות שולטות ברובנו, ואני מעבירים אותן לילדים. ברור שהם חסרי כל אפשרות לסנן אותן, ולכן גדלים גם בימינו ילדים חדורי סטיגמות מגדריות ואחרות. דווקא אנשים כמו ערן שחר, שנמצאים בשטח, יכולים להשפיע על חלק מההורים. גם גננות ומורות יכולות לעזור בכך, אם יקבלו הכשרה מתאימה ועידוד.

  4. מאת עדנה:

    רשימה חשובה, תודה!

  5. מאת רחל:

    רשימה מעניינת מאד, תודה. נדמה לי שבאופן לא מודע אכן רובנו פועלים בצורה כזו, ושמחתי לקרוא על כך ולנסות לחשוב אחרת. נדמה לי שבמעמד הקנייה קשה מאד להסביר את המכלול הזה לאם מתלבטת, אך הכתבה הזו יכולה להביא למודעות אחרת.

  6. מאת טלי:

    כמה עצוב!

    "אלרגיה" של יהונתן גפן מגדיר את עצמו כ"ספר ילדות" וכבר המלצתי עליו לא פעם להרבה ילדות, אבל ראיתי גם ילדים שנהנו ממנו. אני זוכרת את עצמי בתור ילדה נהנית גם מתעלוליו של אמיל (אסטריד לינדגרן), מ"אני ברק" של עוזי בן כנען ומשלל גיבורים בני, לצד גיבורות בנות.

    בילבי זו דוגמא עצובה במיוחד, כי זה ספר שהולך כל כך נגד כל הסטיריאוטיפים הקלאסיים והענוגים של "בנות", שזה ממש מדכדך. קראתי פעם מחקר שאומר שבנות מזדהות גם עם גיבורה וגם עם גיבור ובנים מזדהים רק עם גיבורים בנים, אבל במו עיניי ראיתי בן (שדווקא חובב מאוד מלחמות ואקשן…) מתענג על "אורה הכפולה", "נעלי בלט", "מדיקן" וכמובן כמובן בילבי, אבל אכן, צריך לשים לב.

    אולי תתלה את הטקסט הזה שלך בחנות הספרים שאתה מנהל?….

  7. מאת נטע:

    הבנים שלי מתים על בילבי!

  8. מאת אביגיל:

    אני מנסה לחשוף את קרואי הבית הצעירים (בנים) למגוון שכולל גם את בילבי (הלהיב), אבא ארך רגליים (לא תפס), נסיכה קטנה (הוא בחר בעצמו בחנות, חשבתי שאני מתפוצצת מגאווה :) וכד'. מצד שני יש עוד נקודה שכתבתי עליה כאן:
    http://avigailbu.com/?p=1290

    והיא המחסור המדכדך בספרים לנוער עם גיבורות שבנות ובנים יכולים להזדהות איתן.

  9. מאת ערן שחר:

    ומה עוד לא כתבתי שהיה צריך להיכתב בנושא? ובכן, לא נעים להודות אבל גם רוב רובן של ההמלצות שניתנות ע"י העובדים בחנויות הספרים מוטות עפ"י החשיבה המגדרית באופן שציינתי ברשימה. להערכתי אחוז זעום של עובדים בחנויות מודע לנוכחות השיקולים המגדריים בגיבוש המלצותיו על ספרי ילדים. זה בכל מקום: צומת ספרים, סטימצקי, חנויות פרטיות – שוב, אני עושה הכללה אך היא תקפה.
    שנה טובה לכל יושבי הגיגית הזו, הלוואי שבשנה הבאה עלינו לטובה יצאו לאור עוד המוני ספרי ילדים ונוער טובים ונפלאים.

  10. מאת מירב:

    ערן תודה. הדברים שכתבת חשובים.
    ובנוסף – לא נעים להודות אבל רוב רובן של ההמלצות שניתנות ע"י העובדים בחנויות הספרים הן לספרים חדשים וחמים שתופסים את המדפים בחנות. כן, נכון, לרוב יש מדף של קלאסיקות לנוער, (תלוי בגודל החנות) אולי שניים,
    אך בעיני חנויות ספרים הן סוכנים גרועים לאהבת ספר, וסוכנים טובים לתרבות הצריכה. מה שלא מוכר הרבה כרב מכר, אין לו מקום על המדפים.

  11. מאמר מצוין, מעורר הנהון וגם מחשבה.
    החלוקה המגדרית בסיסית מאוד להתנהלות שלנו בכל תחום, וצריך להקדיש תשומת לב כדי לחמוק ממנה.
    הקראנו לשני הבנים בבית בהמשכים את בילבי, נסיכה קטנה, אורה הכפולה, מסע לים הנהר ועוד כמה וכמה ספרי פעוטות עם גיבורות-בנות. אבל כשהגדול כבר קורא לבד אני מודה שקשה יותר להמליץ לו על "ספרי בנות", וזה כולל כל דבר עם ציור של ילדה על הכריכה. בכיתה ב' הצלחתי לדחוף שני ספרי פיות, אבל זה היה רק בזכות העובדה שאמא תרגמה אותם.
    אחותם הקטנה של השניים תיהנה ממלוא ספרייתם, כולל ספרי הדינוזאורים והחלל. אבל הדודה כבר הביאה לה במתנה את "סיר הסירים – ילדה" :-)

  12. מאת ערן שחר:

    מירב, התייחסות רצינית לדברייך תהיה מורכבת כי לגודל החנות יש משקל נכבד בדיון הזה. אני נוטה להסכים איתך כאשר מדובר בחנויות הקטנות וקשה לי להאשים אותן. חנויות הספרים הן בראש ובראשונה חנויות והן חייבות למכור. מה שלא נמכר מפנה את מקומו למה שכן. ככל שהחנות גדולה יותר כך גדל גם המקום המוקצה לספרים ה"לא סקסיים". החנות שאני מנהל גדולה מאד ולכן אני יכול להרשות לעצמי להחזיק אלפי ספרי ילדים ונוער. אם הייתי מנהל חנות קטנה יותר הייתי נאלץ לוותר על הספרים שלא נמכרים. אלה הם חוקי המשחק. האם החנויות הן מקום גרוע למעשה השדכנות בין האדם לספר, או בין הילד לספר? אני לא יודע. שוב, תלוי באיזו חנות מדובר. כאן קשה לי לעשות הכללות. יש לא מעט חנויות פרטיות טובות. לא חסרות גם לסטימצקי ולצומת ספרים, מצד שני לא חסרות גרועות אצל כולם. חוץ מזה – לא כל העובדים בחנות שנחשבת טובה הם בעלי ידע ושדכנים טובים, בקיצור תלוי על מי את נופלת. ובעניין הזה של העובדים – קיימת בורות מביכה בכל מה שנוגע לתחום ספרי הילדים והנוער. לעתים רבות קיים קושי גדול מצד העובדים לאתר ספר ראוי מתוך המגוון העצום ולהתאים אותו לגיל הילד שעומד לפניו. הגמגום הינו רב וכאן דווקא השיקול המגדרי נותן איזשהו עוגן של ביטחון. העובד "נחלץ בשלום" ממשימת השדכנות דרך העניין המגדרי: אולי פספס בשנה-שנתיים אבל נתן לפחות ספר המתאים למין הילד. זה כמובן קורה בתת המודע של המוכר, אבל זה קורה. אני רואה את הגלגלים נעים במח שלהם כשזה קורה בשידור חי.
    תודה לכולם על התגובות החיוביות לרשימה.

  13. מאת טלימא:

    ערן,
    ראשית הרשה לי להחמיא לכתיבתך – נהנתי מאוד לקרוא אותך ועל חוויותיך.
    תודה רבה על ההצצה לעולמך, אני מקווה לקרוא עוד הרבה פרי מקלדתך.

    שנית, התחייכתי למחשבה על עבודת שדכנות בין אדם לספר.
    חשבתי על התהליך הזה ועל הרומנטיקה שבו, ולמקרא דבריך – גם על האחריות הרבה.
    אני שמחה שיצא לי להציץ מהחלון ולראות את החשיבות שאתה מייחס לעבודה שלך (לא רק קמעונאות!) ועל התסכולים שהיא מביאה איתה.

    ולבסוף – מכיוון שיש לי רק בנות חשבתי לעצמי שאין לי הרבה מה לעשות, הרי הבנים הם אלה שצריך לקנות להם את בילבי והאחריות נופלת לפתחה של אם הבנים שמחה.
    ואז הגעתי לפיסקה על ספרי המידע ושמחתי לגלות שלא רק יש לי מה לעשות אלא שאני ממש בסדר כי זה הז'אנר החביב עלי לרכישה בתחום ספרי הילדים. :-))

  14. מאת לימור סואן:

    ערן
    כמה נעים לקרא.
    אני רוצה להוסיף עוד נדבך לעניין שהעלית: אני מחפשת כבר הרבה זמן ספרי ילדים שהגיבורים (והגיבורות) שלהם – נכים. אפילו קצת צולעים, יש כל כך הרבה נכויות ולקויות, ועד שלא נזדהה עם איזה גיבור נכה – לא נוכל אפילו להתחיל להתייחס אליהם כאל שווים…
    חן חן על הרשימה החשובה.
    (וזוהי רק ההתחלה? – אני מקווה) 
    ל.

  15. [...] חביב, מאמר מעניין וחשוב, על שיקולים מגדריים בבחירת ספרי ילדים, גם אצל האנשים [...]

  16. מאת נועה פלג:

    קישרתי את הפוסט שלך חיש מהר לפייסבוק שלי, כי זה נושא כ"כ חשוב! לא הקדשתי לו הרבה מחשבה עד שהגעתי לכאן. אני באמת נדהמת לשמוע את מה שאתה מספר ולחשוב על מה שזה אומר על הנשים שרוכשות את הספרים עבור ילדיהן/נכדיהן.
    כילדה הייתי מה שנקרא טום-בוי, ואני זוכרת בפירוש איך הייתי שואלת מהספריה ספרים כמו חסמב"ה או "פורץ המחסומים", וזה לא היה נראה לי מוזר כלל וכלל. ובכלל כשאני מסתכלת על תמונות הילדות של קרובים וחברים משנות ה-80, נראה שאז ההפרדה היתה הרבה פחות ניכרת ושהרבה מאוד מהבנות היו טום-בוי. בגילאי 5-8 כולנו היינו עומדים בקיץ על המרפסת בלי חולצה ואף אחד לא עשה מזה עניין. אני מתקשה לדמיין ילדה בת 8 היום עומדת על מרפסת ביתה בלי חולצה ליד אחיה או בן דוד שלה…היום כמעט כל דבר מוכנס להקשר מגדרי/מיני, מעצבן.

  17. מאת נועה פלג:

    ולמעשה גם הכינוי טום-בוי בעייתי בפני עצמו…

  18. מאת טלי:

    ללימור סואן – אמנם אני לא ערן אבל ראיתי את שאלתך כשחזרתי למאמר המצויין והמדכדך הזה ובתשובה מהשרוול לשאלתך על ספרים עם גיבורים נכים עולים לי לראש הפיקצ'רבוק המצויין "רוני צוחקת" (טוני רוס וג'ין וויליס) -שבעמוד האחרון שלו מסתבר שהגיבורה שניצבת במרכזו היא ילדה נכה בכסא גלגלים.

    גם פוליאנה מתמודדת עם נכות, גם אם זמנית, ובענייני עיוורון יש את "אור ואלכסנדרה" של יצחק נוי ו"האיש עם הכלבה הלבנה" של שמעון ענתבי, כל אלה ותיקים וטובים בהחלט.

  19. מאת לימור סואן:

    לטלי
    תודה על ההתייחסות, אכן עם "רוני צוחקת" הנפלא אני כבר עובדת, וגם עם חלק מהאחרים, וממליצה גם על "אני אתגבר".. אבל הם עדיין "ספרי ז'אנר" ומעטים.
    הייתי שמחה ליותר מאלה.
    שוב תודה (ולערן שגרם לי לשים לב לתגובה – גם).
    ל.

  20. מאת ערן שחר:

    לא מזמן יצאו בהוצאת קוראים (הוצאה קטנה שלא מרבה להיות מוזכרת ב"גיגית" שלנו) חמישה ספרי מידע מרהיבים שקשה לעמוד בפניהם. הם מזכירים בעיצוב ובז'אנר את אלה שיצאו בהוצאת שוקן (שודדי הים, מצרים העתיקה וכו'):
    לספרים התכוונות מגדרית ברורה וטבעית שאני חי איתה בשלום:
    איך להיות נסיכה ואיך להיות בלרינה – לבנות
    http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=57604&perur=2&t=313&c=653
    http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=57606&perur=4

    איך להיות אביר ואיך להיות ויקינג – לבנים
    http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=57607&perur=4
    http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=57605&perur=4

    אבל מה שכל כך מכעיס אותי בסדרה הזו זה הספר החמישי שעוסק בתחום ההרפתקאות וחקר הארצות, שלא אמור לשאת אופי מגדרי כלל.
    http://www.booknet.co.il/prodtxt.asp?id=57603&perur=4
    מדוע לעזאזל הוא מופנה לבנים? כבר הכותרת "איך להיות חוקר ומגלה ארצות" מקוממת מאד. העברית היא סקס מאניאקית, אבל את שם הספר how to be an explorer יכלו בקלות עם קצת רגישות לתרגם ללשון רבים ובכך להימנע מהמוקש המגדרי.
    אמנם בגב הספר יש פנייה לבנים ובנות כאחד, אך כל הספר כולו פונה לבנים בלשון זכר. איזה פספוס…

  21. [...] במאמר מעניין בכתב העת היפה לספרות ילדים "הפנקס" (שגם עשה כמה מחוות מקסימות לגילגי) מדבר ערן שחר על הבחירות של הורים גם בקניית ספרי ילדים לבנותיהם או בניהם, הוא מסביר למשל ש"לבנות "עושים הנחות": אם הדמות הראשית היא בן – עדיין רוכשים עבורן את הספר, אך לבנים ממעטים לקנות ספר שהגבורה בו היא בת". חוץ מזה, הוא מצביע על נקודה חשובה, רוב מי שרוכש לילדים את הספרים הן אמהות. כלומר, למרות שנשים כאן הן בצד המוחלש של המשוואה, הכוח התיאורטי נמצא בידיים שלנו. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה להשתמש בו. לא רק בקניית ספרים מגניבים יותר ובבלבול האבחנות המקובלות על מה מתאים לבת ומה מתאים לבן אלא ביצירה ממשית או לפחות עידוד יצירה של תרבות וספרות שהיינו רוצות לקרוא בעצמנו כיום או בעבר. לא שאין בכלל ספרים כאלה, נעשים בארץ ובעולם נסיונות יפים ומעניינים להשמיע גם קול אחר בתחום הזה בשנים האחרונות, אבל זה לא מספיק, אפילו בכלל לא. [...]

  22. [...] במאמר מעניין בכתב העת היפה לספרות ילדים "הפנקס" (שגם עשה כמה מחוות מקסימות לגילגי) מדבר ערן שחר על הבחירות של הורים גם בקניית ספרי ילדים לבנותיהם או בניהם, הוא מסביר למשל ש"לבנות "עושים הנחות": אם הדמות הראשית היא בן – עדיין רוכשים עבורן את הספר, אך לבנים ממעטים לקנות ספר שהגבורה בו היא בת". חוץ מזה, הוא מצביע על נקודה חשובה, רוב מי שרוכש לילדים את הספרים הן אמהות. כלומר, למרות שנשים כאן הן בצד המוחלש של המשוואה, הכוח התיאורטי נמצא בידיים שלנו. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה להשתמש בו. לא רק בקניית ספרים מגניבים יותר ובבלבול האבחנות המקובלות על מה מתאים לבת ומה מתאים לבן אלא ביצירה ממשית או לפחות עידוד יצירה של תרבות וספרות שהיינו רוצות לקרוא בעצמנו כיום או בעבר. לא שאין בכלל ספרים כאלה, נעשים בארץ ובעולם נסיונות יפים ומעניינים להשמיע גם קול אחר בתחום הזה בשנים האחרונות, אבל זה לא מספיק, אפילו בכלל לא. [...]

  23. [...] במאמר מעניין בכתב העת היפה לספרות ילדים "הפנקס" (שגם עשה כמה מחוות מקסימות לגילגי) מדבר ערן שחר על הבחירות של הורים גם בקניית ספרי ילדים לבנותיהם או בניהם, הוא מסביר למשל ש"לבנות "עושים הנחות": אם הדמות הראשית היא בן – עדיין רוכשים עבורן את הספר, אך לבנים ממעטים לקנות ספר שהגבורה בו היא בת". חוץ מזה, הוא מצביע על נקודה חשובה, רוב מי שרוכש לילדים את הספרים הן אמהות. כלומר, למרות שנשים כאן הן בצד המוחלש של המשוואה, הכוח התיאורטי נמצא בידיים שלנו. כל מה שאנחנו צריכות לעשות זה להשתמש בו. לא רק בקניית ספרים מגניבים יותר ובבלבול האבחנות המקובלות על מה מתאים לבת ומה מתאים לבן אלא ביצירה ממשית או לפחות עידוד יצירה של תרבות וספרות שהיינו רוצות לקרוא בעצמנו כיום או בעבר. לא שאין בכלל ספרים כאלה, נעשים בארץ ובעולם נסיונות יפים ומעניינים להשמיע גם קול אחר בתחום הזה בשנים האחרונות, אבל זה לא מספיק, אפילו בכלל לא. [...]

  24. [...] לא יהיה נכון להדגיש רק את הבנות כמופלות מהמצב הזה, כאשר על כל מוסכמה או סטראוטיפ נשי קיים הסטראוטיפ הגברי ההפוך. אם בנות מצופות לאהוב ורוד, בנים מצופים להדיר את הצבע הזה מהפלטה שלהם וכך גם לגבי בובות רכות, עיסוקים כמו בישול, יצירה וטיפול. דווקא בנות זוכות בחופש גדול יותר בבחירת העדפותיהן והן משחקות בקלות רבה יותר במשחקים של בנים, כמו גם לובשות מכנסיים או קוראות ספרים שהגיבורים שלהם זכריים. [...]

כתיבת תגובה




ידע אותי כאשר מפורסמות תגובות חדשות ברשימה זו.