“הכול נתון לשינוי ופתוח להפתעות” – ראיון עם מתי מלי
דצמבר 10, 2023
מתי מלי פרסם בעבר שני ספרים לקוראים צעירים – “דניאל-מוח-אלקטרוני והדוד משולם” (1991), “סיפורים מן השפם של סבא סימון” (2003) – שראו אור בהוצאות מסורתיות. בין לבין ולאחר מכן המשיך לכתוב עוד ועוד סיפורים, ולאחרונה קיבץ את יצירותיו באתר אינטרנט לקריאה חופשית ונגישה עבור הקהל העכשווי. מהלך זה מבטא צעד נוסף במגמה שהולכת וצוברת תאוצה של מו”לות עצמאית מקומית, המהווה אלטרנטיבה לכללי המשחק המקובלים בתחום. בראיון איתו הוא מספר על ההחלטה לפעול לבדו – על היתרונות והאתגרים שבכך, ועל האופן שבו הוא תופס את תהליך הכתיבה והיצירה הכוללת.
שלום מתי, לאחרונה השקת אתר אינטרנט ובו קיבצת מבחר סיפורים שכתבת – כאלו שפורסמו וכאלו שטרם פורסמו. ספר לנו בבקשה על ההחלטה לאגד את יצירותיך באופן הזה דווקא.
הרעיון עלה לפני שנים, אך אז עוד פקפקתי בגלל הקושי שיש בקריאת טקסט ארוך ממסך המחשב. עם הופעת הטאבלטים והתפוצה הגדולה של הטלפונים החכמים, נעשה לי ברור שהדבר אפשרי. כיוון שבמקרה, נוסף לכתיבה, יש לי גם את היכולות הבסיסיות המספיקות כדי לבנות אתר, וכן גם להכין את האיורים — אי התלות והעשייה מאלף עד תו קסמה לי. אהבתי את הטרחה המעשית סביב הסיפורים, ואני מקווה שהתוצאה נאה ואפקטיבית.
אומרים שאחרי שספר מודפס, אתה נפרד ממנו ואין הוא שלך עוד. בפורמט האינטרנטי ניתן לחזור ולערוך שינויים בקלי קלות, ובינתיים עבורי זה יתרון ולא משהו שמשתרך אחריי ולא עוזב. אמשיך לתקן פה טעות, שם להחליף מילה, ואף יותר מזה.
כריכת אחד מספרי החרוזים של מתי מלי
האתר פתוח ונגיש לכול, ולמעשה אין צורך בתשלום עבור קריאת הסיפורים. מנין נובעת ההחלטה לוותר על מודל כלכלי בהקשר של הסיפורים, גם אלו שכבר ראו אור בעבר?
למרבה הצער, ידוע שמצב התגמולים על כתיבת ספר אינו מזהיר, וכנראה, כמו שאומרים, ממש על הפנים… קיבלתי החלטה אישית שוודאי לא מתאימה לכל אחד. כיוון שפרנסתי אינה על הכתיבה, היה לי קל לוותר על “מודל כלכלי” שאין בו סיכוי לרווח הולם על השעות אינספור שהשקעתי בכל ספר. ואם, על פי מה שקראתי פה ושם, הייתי אולי גם נדרש להשתתף בהוצאות ההפקה, הרי שהתמורה לשעת עבודה היתה אף שלילית.
העובדה שהספרים ניתנים בחינם – עם הקונוטציה שיש למילה – היא אכן בעייתית. אינני יודע עד כמה מתווכי תרבות – מבקרי ספרות, אתרי ספרות ברשת – בנויים להתייחס לספרים כאלה. מכל מקום, מכיוון שהחשיפה של האתר תהיה לתקופה ארוכה – לא “חיי מדף” קצרצרים כמו בפרינט – תקוותי שעם הזמן יקבלו סיפוריי המלצות מפה לאוזן ומעגל הקוראים יגדל.
רק כדי לא לתת רושם של זילות לְדבר שניתן לגמרי בחינם, ישנה אפשרות להשתתף בתחזוקת האתר. כמו כן, לא ויתרתי על הזכויות ואין להשתמש בחומרים ללא רשות. לדעתי, העובדה שספרים פתוחים לכול, אין בה כדי לפסול בהכרח את האפשרות שבעתיד יופיעו בפרינט. בתחום המוסיקה, למשל, אפשר להוריד כל שיר בחינם, אך יש שרוצים להחזיק תקליט מוחשי ביד.
ההחלטה להוציא את הספרים לא בהוצאה רגילה מעלה כמובן את סוגיית העריכה. כן, זאת בעייה נכבדה. התמודדתי איתה על ידי בדיקה עצמית חוזרת ונשנית לאורך שנים. אני מוכרח לציין שמעז יצא מתוק ולמדתי מזה הרבה מאוד.
איור מתוך “המלך פומפוזון הראשון”
ספר לנו על סיפור שכתבת שאתה אוהב במיוחד, ושאתה מתרגש שמופיע באתר שהקמת.
כולם ספרַיי, כל סיפור והסיפור שלו – קשה לי לבחור. אז לא אבחר בסיפור, אלא דווקא בשלושת אוספי החרוזים שהוספתי לאתר. שנים שדשדשתי מדי פעם בחריזה, אך ללא הצלחה. ופתאום זה התחיל להגיח לפני כשנתיים. כן, אני חושב שהם נחמדים.
כחלק מהרצון להגיע לקהל של קוראים וקוראות – באיזה אופן ניסחת ועיצבת את האתר והחוויה בו על מנת שיאפשרו נגישות לקהל צעיר?
כלל הברזל מלכתחילה היה להקפיד על פשטות הפעלה וקריאוּת, כולל בטלפון הנייד. בחרתי בגופן קריא ומוכר, שמרתי על מספר מילים אופטימלי בשורה, כמו בספר מודפס. הקפדתי שהמעברים בין הפרקים יהיו קלים, בלי לפתוח ולסגור חלונות. הואיל והפרקים בספריי הם ארוכים למדי, וכיוון שבמסכי מגע אין סרגל גלילה, הוספתי סרגל התקדמות בקריאה.
כל הספרים מנוקדים וכל האיורים הם בשחור-לבן, כדי לתת תחושה של אחידות ומראֶה של ספרים מהקלאסיקה. למען הקריאוּת העדפתי ניקוד לא תקני של כתיב מלא. שאר הדפים שמחוץ לסיפורים עצמם אינם מנוקדים ומיועדים בעיקר למבוגר או ההורה.
ופה ברצוני להדגיש את החשיבות שאני רואה בתפקיד ההורה לא רק לגשר ולהנגיש את הסיפורים לילד, אלא לקרוא אותם בפניו. בסוגריים אומר, מניסיון, שזהו קשר נפלא בין הילד לבין ההורה. משום כך השתדלתי שהטאבלט והטלפון יוכלו לשמש בכל מקום ומצב כמו ספר. בעיני רוחי אני רואה את ההורה קורא מסיפוריי לילד – רק בשביל זה היה שווה כל העמל!
איור מתוך “המורה אונה”
אנא שתף אותנו בזיכרון או בחוויה משמעותיים שקרו לך בעקבות יצירתך.
הספר הראשון שפרסמתי לא עמד במבחן הזמן, אך מאוד רציתי לשלבו באתר לאחר עדכון. היה מעניין לראות את השינויים שעברה השפה, וגם את שינוי הגישה שלי אליה. זה היה החלק הקל לשנות. היו כמה מכשלות, ולאחר זמן רב הופתעתי לגלות שאפשר להפוך אותן ליתרונות – אבני הנגף היו למרגליות – זה חיזק והעשיר את הספר.
כמו שאמרתי קודם, באין עריכה חיצונית ומתוך הכורח, למדתי הרבה. במסלול של הוצאה רגילה אתה יודע שעין של עורך עוד תשזוף את הטקסט, וטבעי שתהיה אולי נטייה לרפיון. במקרה שלי, אני הקו האחרון ועליי להתאמץ כפל שבעתיים ובשבע עיניים. אף למדתי ליהנות מזה, איך הזזה של מילה פותחת את הפקק והתנועה זורמת… והיום, כשאני נתקל במוקש, בִּמקום להיבהל, אני מפשיל שרוולים ומשפשף ידיים – מצוין, יש פה סיכוי שיצמח איזה פיתרון מפתיע.
האם החלטתך לפעול באופן עצמאי, לפרסם ללא הוצאה לאור ובמודל זה, מעידה לדעתך על גישה או תפיסה חדשות של מו”לות לילדים ולנוער? האם מהלך זה מסמן את היוותרות ההוצאות לאור במידה מסוימת?
חלילה לי להתיימר שהאתר שלי מסמן מגמה חדשה. בסך הכול בחרתי בדרכי מתוך נסיבות אישיות. במידה מסוימת המהלך שבחרתי אף מנוגד לתפיסה שלי בנוגע לגבוה ונמוך בתרבות ולחשיבות שיש לשומרי סף ומסננים – והנה סיפוריי מוגשים כמו כל בלוג ופוסט.
בנוגע למולו”ת לילדים: שומרי הסף בעיניי חשובים ביתר שאת בכל גישה, בפרינט או בדיגיטל. נדמה לי שיש להפריד בין ספרים לגיל הרך לבין ספרים עם פרקים לקורא העצמאי. הפרינט טוב לגיל הרך, וכנראה יישאר בלי הרבה שינוי. אינני בטוח באשר לשאר, לא רק בגלל השתכללות המכשירים הדיגיטליים, אלא גם מפני שהספר עצמו כמוצר חומרי אינו בדיוק אותו ספר שהיה בעבר.
כדי להוזיל בהפקה, הספר כרוך היום בשיטת הדבקה שגורמת לכך שבספר הפתוח נלחצים השוליים האמצעיים ומוסתרים פנימה. וכמה מטאפורי – במקום שהספר ייפתח לפניך, הוא דווקא נוטה להיסגר, כאילו יש בו קפיץ סמוי. הרומנטיזציה שעושים לספר מודפס – למשל, שאפשר להתכרבל איתו במיטה – אינה תקפה למוצר החדש. מישהו ניסה לקרוא ספר טרי במיטה בלי שייסגר בקפיציות, אומנם בטריקה שקטה? אפילו ריח הדבק אינו מה שהיה פעם… וברצינות, אני פשוט מנסה להסביר לעצמי למה נוח לי לאחרונה לקרוא במכשיר דיגיטלי נייד מאשר בספר נייר.
כמי שספריו פורסמו בעבר בהוצאות לאור, אלו שינויים אתה, כסופר, רואה שחלו בתחום זה?
הוצאתי רק שני ספרים בעבר, ואינני מצוי היום במה שקורה בתחום ההוצאה לאור. אוכל רק להעיד שבספר הראשון היתה גם עורכת לשון בנוסף לעורכת הספרותית, וכן ביקשו ממני לבחור כל מאייר שארצה. בחרתי באבנר כץ, ולא התמקחו. לאחר שנים, בספר השני, לא היתה עורכת לשון, ואיכשהו, בסופו של דבר, יצא שהכנתי את האיורים בעצמי.
ההשוואה אומנם לא הוגנת, כי מדובר בשתי הוצאות שונות. ובכל זאת, שינויי הדורות והערכים ידועים. אסתפק בדוגמה אישית זאת.
כריכת המהדורה החדשה של ספר הביכורים
ספר לנו קצת על הגישה שלך כסופר ילדים – מה מנחה אותך בכתיבתך, על מה אתה שם דגש?
קודם כל צריך שיהיה לי שלד של סיפור, דמות מרכזית, כמה סיפורי משנה וצמתים חשובים. ואז אני נותן לסיפור להוביל אותי, גם בניגוד גמור לתכנון, רק לא להינעל. הרקע ושאר הדמויות כבר צצים מעצמם. גם בקריאות החוזרות הכול עדיין נתון לשינוי ופתוח להפתעות. הגם שזה לא תמיד קל, אתן לדברים אף להתהפך לגמרי. חשוב לי שהסיפור יזרום, לא ארוך מדי, גם לא קצר נשימה, בלי נפילות של עניין ומתח. שהרי על הסיפור להתחרות על לב הקורא ולנצח את הטלוויזיה ומיני סרטונים.
ההומור נוכח מאוד בכתיבה שלי, הן לשם ההנאה הן כדי לאפשר לקורא לבלוע גלולות מרות ואמיתות שונות. יש לי נחת רוח כאשר אמירות ערכיות צצות לפתע לגמרי מאליהן, בלי שבכלל דחקתי בהן לצאת. וכשזה קורה, אינני מסתיר אותן גם אם ייחשדו בדידקטיות. שלא כבעבר, אני מעדיף היום שפה פשוטה ובהירה ומשתמש בחסכנות במטבעות לשון ובביטויים נאים. למדתי שיש יופי במשפט פשוט וזורם שנשמע יפה באוזן.
איור מתוך “סיפורים מן השפם של סבא סימון”
אז אתר כבר יש – האם יש כוונה להעלות אליו תכנים נוספים? יש פרויקט חלומות נוסף שאתה מתכוון להגשים?
ממש לאחרונה הוספתי ארבעה סיפורים שתרגמתי מתוך הספר “סיפורי הג’ונגל” מאת הסופר הלטינו-אמריקאי הוראסיו קירוגה. כן, מסתובבים אצלי כמה רעיונות שמושכים אותי אל המקלדת, אבל גם יש איזה רעיון אחר שרומז לי אל המכחול. עדיין אינני יודע.
כריכת הספר
רשימות נוספות שעשויות לעניין אותך
תערוכה מקוונת - פרשנויות איוריות לשירו של נתן זך "חוני המעגל"
הפרשנויות האיוריות מרתקות ממש - חלקן שואבות מן האיור לילדים, חלקן פונות יותר למבוגרים, וחלקן...
איש מוכשר כל כך וצנוע. כשראיתי את האתר בפעם הראשונה, בעקבות פוסט של שהם סמיט, שיגע אותי שהספרים הכל כך ראויים האלה לא מצאו מו”ל… אבל נראה שהוא אמנם מוציא מתוק מעז.
יותם, תודה על הכתבה המעניינת, איזה כיף לחזור לקרוא בפנקס!